"בית מרקחת שטרן-בלום", הצגה מרתקת בבית לסין

מחזה ישראלי חדש מאת גורן אגמון בתיאטרון בית לסין, על קונפליקט משפחתי ויחסי הורים ילדים ומה שביניהם. יונה אליאן מחזיקה אותנו בגרון..

אני אוהבת הצגות מקור, הן מעוררות ציפייה, סקרנות ואם הן טובות ומצליחות, זו שמחה גדולה.

כך הרגשתי בתום ההצגה "בית מרקחת שטרן-בלום", פרי עטה של גורן אגמון - המוכרת לנו מלהיטים כמו "קפה ערבה", "עלמה ורות", "אמא מאוהבת" ורבים אחרים - שכתבה דרמה משפחתית מורכבת ומרובת רבדים, עם קונפליקט עמוק ומערכת יחסים סבוכה, ושמה בקדמת הבמה אמא דומיננטית, שאתגר להתמודד עם דמותה.

כשיש ביד חומר טוב (אני מתכוונת למחזה..) צריך את הבמאי המתאים כדי שיחייה אותו על הבמה. אלון אופיר, שחקן ובמאי, כבר שבה את ליבי בהצגות שביים, כמו "ריקוד בששה שעורים", "החולה ההודי" ו"מדליה להארי" (שלושתם בבית לסין). הוא ביים את המחזה ברגישות ובמידתיות (דרמה באיפוק, היסטריה במידה, צחוקים במינון..) והעמיד הצגה חזקה ומרתקת.

אלונה (יונה אליאן) היא דור שני למשפחות רוקחים ובעלת בית המרקחת שטרן-בלום. כאשר היא מחליטה לקחת פסק זמן ולנסוע לפעילות התנדבותית באפריקה, היא מעניקה לילדיה את בית המשפחה. אולם המתנה הנדיבה פותחת תיבת פנדורה משפחתית, והכל מסתבך עוד יותר, כשלפתע מגיעה תביעה כספית נגד בית המרקחת.

אלונה, החוזרת לארץ לחופשה קצרה, נאלצת להתמודד עם התפרקות המשפחה, עם ילדיה שאינם מוכנים לקחת אחריות על גורלם ותובענותם חסרת הפשרות, עם חברתה עובדת בית המרקחת ועם חלומותיה להגשמה עצמית.

מי שמקיף את אלונה, הם: בתה איה ובעלה מייקל (יעל וקשטיין ומורדי גרשון) מצפים לילד וששים להרחיב את דירת מגוריהם. אודי הבן הצעיר (ניב פטל) שסוחב טראומה מהעבר, ומג'ד (ראודה סולימאן), המבוגרת האחראית שנוטלת אחריות אבל גם חוטפת.. כל הצוות עושה עבודה מצוינת.

"בית מרקחת שטרן-בלום", דרמה מקורית המתמודדת עם נושאים כמו יחסים במשפחה, דמות האם, ירושות וצוואות, הזכות לחלום ולהגשים. מאד מומלצת!

"בית מרקחת שטרן-בלום", מאת: גורן אגמון
בימוי: אלון אופיר
תפאורה: במבי פרידמן. תלבושות: אורן דר. מוזיקה: יוסי בן נון. תאורה: דולב ציגל.
שחקנים: יונה אליאן-קשת, מורדי גרשון, יעל וקשטיין, ראודה סלימאן, ניב פטל.

(*צילומים: כפיר בולוטין)