מאת: סיגל לוי

בלי פוזה, עם הרבה סטייל - דורין פרנקפורט בשיחה גלוייה 

היא חמושה ברעמת שיער שחורה, משקפיים שחורים דרמטיים, ליפסטיק אדום והרבה נוכחות. זוהי דורין פרנקפורט שכבר למעלה מ-20 שנה, מככבת ברשימת מעצבי האופנה המובילים בארץ. אופנה באה והולכת, מעצבים חדשים ומבטיחים קמו זהרו לרגע, ונפלו כלעומת שבאו, ואילו דורין פרנקפורט בשקט ובצנעה, "בלחישה" כמו שהיא אומרת הפכה לחלק בלתי נפרד מעולם האופנה הישראלי על כל סממניו ותרבותו.

אודה ולא אבוש: עד לפני מספר חודשים נמנעתי בעקביות, לפקוד חנויות של מעצבים: הן תמיד נראו לי מלוקקות מידי ויקרות מידי, כמו בית מרקחת לאופנה , שהבגדים בו עולים כמו מכונית קטנה, או משכנתא חודשית. לא מזמן בעודי משוטטת להנאתי באחד הקניונים הגדולים בארץ, לכדה את עיני שמלה מדהימה שחורה עם כתפיות ושושנים וורודות וקטנות. הסתכלתי והתרגשתי, הסתכלתי והחלטתי שיום אחד היא תהיה שלי ורק שלי. עבר שבוע, עברו שבועיים וסוף סוף העזתי להכנס לחנות של דורין פרנקפורט.  כעבור 5 דקות בלבד, יצאתי מהחנות עם שקית חדשה בה נחה לה מעדנות שמלת החלומות שלי. מאז אני מקפידה לפקוד מפעם לפעם את החנות וכמעט אין פעם שאני יוצאת וידי ריקות: פעם זו גופייה, פעם זו חולצה, וכל פעם מחדש אני מתפעלת מהגימור המוקפד, העיצוב הגאוני שמאפשר ללובשת ללבוש את הפריט בשעות הערב וגם ביום מה שנקרא קז'ואל עם סטייל. 

"זה בדיוק מה שהתכוונתי" אומרת דורין. "תמיד חשבתי שהבגדים שאני מעצבת מכוונים לכל השכבות, אנשים  שאני מכנה אותם עניים -  עשירים. אנשים כמוני וכמוך, שיכולים להרשות לעצמם לרכוש מידי פעם פריט לבוש מעוצב, כזה שנשאר איתך שנים, ואפשר לנצל אותו הרבה יותר מעונה".

ואכן זה כל הקסם בבגדים של דורין: הם מוקפדים עד הפרט האחרון, העיצובים שלה קלאסיים ומחמיאים. לא תמצאו אצלה שגעונות אופנה, כמו חלצות בטן קצרצרות או חצאיות מיני, אבל כן תמצאו בגדים שימושיים להפליא, עם קריצה חזקה לאופנה הנוכחית. אותו דבר רק קצת אחרת. ו'הקצת אחרת' הזה עושה את ההבדל. הסוד הזה הוא שאפשר לפרנקפורט לפתוח 17 חנויות בארץ בלבד, ולייצא גם לאירופה וארה"ב. 

"התחלתי לייצא בגדים לאנגליה כבר בשנת 1985. אני לא מעצבת בגדים מיוחדים לאירופאים או לאמריקאים. מדובר בדיוק באותם בגדים שאני מעצבת לקהל הישראלי, אבל מתברר שזה תפס. באנגליה למשל הבגדים שלי נמצאים בכל מקום מאדינבורו ועד לונדון. זה סיפוק עצום. אני תמיד אומרת שהבגד צריך למכור את עצמו. זה לא בגדים של קורבנות אופנה, או כאלה שקונים בגחמה של רגע. בגד כזה זו אמירה, זה סגנון חים מסויים, ואלי זה הסוד: בגדים אמורים ללחוש, אני לא מאמינה בצווחת, בבגדים צעקניים".

פרנקפורט מקפידה להחזיק מפעל בארץ, בניגוד למעצבים אחרים שמוסרים את עיצוביהם לתפירה וייצור בחו"ל. "אנחנו האחרונים שיש לנו מפעל. מדובר בעניין כלכלי לא פשוט להחזיק מפעל כזה. אבל זה עניין של עיקרון, אנחנו –  השותפה שלי מרגיט סגל ואני –  מתעקשות שהמפעל יישאר בארץ".

המדיניות שלה כמו שהיא מכנה זאת, זה לעשות בגדים לכולם. לנשים וגם לגברים, שרוצים להתלבש היטב, בלי לקרוע את הכיס.

בניגוד  לחנויות אחרות, בהן נשים במידות שפויות ולא כאלה שסובלות מאנורקסיה בדרגה זו או אחרת מתקשות למצוא בגדים הולמים,  אצל פרנקפורט אפשר למצוא טווח רחב של מידות. "אני לא עושה בגדים לבייבז. אני עושה בגדים לנשים שמבינות באופנה, שלא מחפשות גמיקים, אבל כן מחפשות להראות טוב, מבלי להראות מגוחך. לפעמים אני לא מבינה מעצבים בארץ שמעצבים רק לברביות וטרם הפנימו שהברביות בעולם הן פאסה לחלוטין".

למרות הנאמנות לעקרונות הללו, פרנקפורט לא מפסיקה לחדש ולרגש. בסתיו הקרוב היא מבטיחה להפתיע אותנו בשלל עיצובים מעניינים, החל מהקו הרומנטי ועד הדרמטי, ואפילו מחוייט ו"גברי". "אני נורא מרוצה מהקולקצייה הזו. אני משוויצה בה כמו טווס. היא באמת יצאה מוצלחת". את יצירותיה תוכלו לראות בקרוב מאוד, ב-15 באוגוסט.

למרות ההצלחה שלה, פרנקפורט , נשארה צנועה. היא גרה בבית ישן ברמת גן, בשכונה שקטה וותיקה, ובניגוד למראה המוקפד שלה בשחור או לבן, פרנקפורט מעידה על ביתה שהוא  צבעוני וחי. "בית זה בית, לא חללים מעוצבים. יש לי בן זוג ושתי בנות והמון חיות. אני אוהבת לבשל, והבית שלי אף פעם לא ראה ארכיטקט או אדריכל. בית זה משהו שמתהווה במשך השנים. אני חסידה גדולה של 'ערבב ולבש' בבגדים, ובחיים. אני לא מאמינה במראה השלם, בבית או בביגוד. בכלל אני חושבת שהאדם עושה את הבגד ולא להיפך".

חרף סדר יום מאומץ, ועבודה תובענית קשה, פרנקפורט מקפידה להגיע הבייתה כל יום ב-18:00. "משפחה זה דבר חשוב. אולי הכי חשוב. כשהבנות היו קטנות הורדתי הילוך וישבתי איתן בבית, כמה שנים טובות. אני חושבת שעבודה זה דבר נפלא, ואני נורא נהנית ממה שאני עושה, אבל זה לא הכל".

ואם כבר אנחנו בשיחה גלוייה איך אפשר בלי להזכיר גברים, בשיחת בנות כזו? "נשים אוהבות גברים צעירים  ואחר כך הן מתרעמות שגברים אוהבים נשים צעירות . מה רע בכך? ".