העצמה נשית - מה את יודעת על התנועה הירוקה מימד אתר נשים s
חברה הרשמה לאתר
היום באתר 19/04/2024
אימייל
סיסמא
פורטל נשים - iWomen
יצירת קשר    |   
דף הבית > העצמה נשית > מה את יודעת על התנועה הירוקה מימד ?
  כתבות אחרונות
סדנת סליחות לנשים, תתקיים במלון הבוטיק The way inn סדנת סליחות לנשים, תתקיים במלון הבוטיק The way inn

'אליסקה בארץ הסריגה' - נא להכיר את האופנאית מריה זברין 'אליסקה בארץ הסריגה' - נא להכיר את האופנאית מריה זברין

ג'מילה אבו סווי בתערוכת צילום ג'מילה אבו סווי בתערוכת צילום "תמונה מגדרית"

מעמד האישה בקזחסטן - יום האישה הבינלאומי 8.3 מעמד האישה בקזחסטן - יום האישה הבינלאומי 8.3

צוואה – צוואה – "טוב מוקדם מאשר לעולם לא"

חוק השוויון בנטל הגנה מלאה על זכויות ומעמדן של הנשים בצה חוק השוויון בנטל הגנה מלאה על זכויות ומעמדן של הנשים בצה"ל

"מוזות" - המותג איתו מציינת נתניה את יום האישה הבינלאומי

  לכתבות הקודמות ליחצו כאן




שתפו בפייסבוק

מה את יודעת על התנועה הירוקה מימד ?

מאת: אירי ישראלי-רושין
לפני זמן לא כל כך רב, עמדו ברחבי העולם נשים אמיצות ובידיהן שלטים הזועקים לזכותן להצביע ולהשפיע. הן היו מוכנות להיהרג בשביל זה. נשים אלו הנחילו לנו, הנשים של היום, את הזכות האדירה להשפיע.



אך, האם אנו, בנות הדור הזה, אכן לוקחות את הזכות הזו באחריות? האם אנו מבינות מה היא המשמעות של המעורבות הנשית בבניית העולם העתידי? חוששני שכאן אנו עדיין לוקות בתסמונת נשית שלילית - של: "מי אני בכלל", ו"מה כוחי" ו- "פוליטיקה זה משחק מלוכלך של גברים"...

ימים אחדים לפני הבחירות לכנסת ישראל פורסם ששישים וחמישה אחוזים מן הקולות הצפים הם קולות נשיים. שיעור המתלבטות, כך מורים הסקרים, גבוה בכשניים משיעור המתלבטים. ברור שהעובדה שהפעם קמה הזדמנות להנהגת המדינה בידי אישה מעוררת אצלנו הנשים הרבה שאלות - שהרי אנו איננו נוטות לסמוך יתר על המידה על נשים בכלל ועל הנשיות שבתוכנו. למרות שאנו יודעות שהתבונה היא דווקא מנת חלקנו, הרי כשזה בא למבחן המציאות, אנו נוטות לתת לגברים להוביל אותנו למחוזות "בטוחים".

לטענתי, הנשים אינן תופשות עדיין כמה כוח השפעה יש להן, ולאיזה כיוון עליהן לנווטו. אפילו בביתה-מבצרה, האישה עדיין אינה מכתיבה את כל הקודים עליהם מבוסס הבית, והיא עדיין מפחדת לחוות את תבונתה הרבה ולפעול ממנה. על אחת כמה וכמה, כשהיא יוצאת מגבולות ביתה, היא נותנת למציאות החיצונית להכתיב לה את תפישותיה, ומתוכן היא פועלת, כבובה.

על גילוי הנשיות כאמצעי להשכנת שלום בעולם
פעמים רבות נשאלתי וגם שאלתי את עצמי: כיצד תשפיע התגלות הנשיות, על האישה בפרט ועל החברה בכלל? התשובה שלי, שהייתה בכל פעם נכונה להבנה שלי באותה עת, לא ממש סיפקה אותי. תמיד ידעתי שבכוחה של הנשיות להביא לשינוי מהותי בעולם - וליצור בו שלום, אך לא חוויתי את הדבר עד סופו. עתה, לאחר שהצלחתי להפריד בתוכי עוד חלקים נשיים וללמוד אותם לעומקם, דומה שאני מבינה יותר בבהירות את התרומה הנשית לשלום העולמי.

החלק הנשי נמצא אנרגטית בחלקו התחתון של הגוף האנושי, והוא זה שקשור ישירות לאדמה, ומבטא אותה. האדמה היא החומר והאנרגיה מהם גופנו נבנה. יותר מכל דבר אחר האדמה מכילה את הרעיון המהותי של החיים כאן, וכמוה גם הנשיות שבתוכנו.

ההסכמה להיות אישה נשית פירושו להסכים להיות שייכת לעולם הזה, ולהוות חלק אינטגראלי ומרכזי בו. להפוך להיות שייכת לעולם משמעו, קודם כל, להכיר באחריות האישית, שלנו הנשים, לרפא את העולם על ידי שנהווה את החוליה המקשרת שבין האדמה לבין החברה אנושית. הסיבה שהעולם שלנו נראה כפי שהוא נעוצה בעובדה שהאישה נמנעה עד כה מלהפוך להיות היא. האישה אינה הקורבן של הנתק בין האדם לאדמה - אלא, היא זו שתורמת לנתק זה, בגלל התנכרותה למהותה האדמתית.

למרות שהעולם שלנו, פניו כעורות והוא מלא עוולות, על האישה לעשות הכול כדי לא לברוח ממנו לעולם הפנטזיה. אסור לה לחמוד את העמדה הגברית-רוחנית-שכלתנית, ולראות בה את הפתרון למצוקותיה. להיפך - ככל שהאישה חפצה יותר ליהנות מיתרונותיה של האנרגיה הקרירה של ההיגיון, כך היא סובלת יותר מחוסר שייכות, מנתק מעצמיותה ומאינטראקציה מעוותת ומכאיבה עם העולם הסובב אותה. היא הופכת להיות קרבן תמידי, ועצם חייה עלי אדמות הם אינוס.

הבחירה להיות אישה נשית, מאפשרת לאישה להתחיל לחיות חיים של בחירה. זהו החופש לו אנו מייחלות. כשאדם בוחר להיות הוא, הוא משתחרר מעבדותו - כי כל צורת חיים שאולה יוצרת מאמץ עצום. רק כשאתה הינך, חייך מפכים בעורקיך בקלילות.

אך השאלה היא - מה פירוש לבחור להיות אישה נשית? או, שאשאל את השאלה בצורה אחרת - באיזה אופן אנו הנשים איננו נשים?
אישה אינה אישה כל עוד החלק המרכזי שמגדיר אותה כאישה נחשב בעיניה למגונה, למבוזה, לאסור, למכוער, לדוחה, ללא ראוי, למזיק וכדומה. כל עוד האישה מביטה בעין ביקורתית בחלק הראשוני שמגדיר אותה, והיא משדרת כלפיו אי קבלה, היא מכחידה את עצמיותה, ואינה יכולה להיות היא עצמה. מכאן, שהדרך היחידה להיות אישה במלואה, נעוצה בכך שהאישה תקבל את מיניותה ואת גופה - שהם המגדירים הראשוניים של הנשיות.
המיניות הנשית, המוכתבת על ידי האיבר המיני הנשי, היא אנרגיה "צרכנית". זו אנרגיה שכולה צורך לקבל. צורך לקבל: עינוג, מלאות, סיפוק, אהבה, מגע, תשומת לב... הנשיות במהותה היא חסר שרוצה להתמלא. חסר זה הוא היופי בהתגלמותו, והוא שמניע את כל העולמות, ובורא את כל החיים. אלוהים בכבודו ובעצמו, שהינו האנרגיה הראשונית של תודעת הכול, לא היה בורא את היקום אילולי היה חווה חסרון.
הוא היה חייב לחוות בתוך עצמו את החסר, כדי שהחיים יתחילו לזרום ממנו. אלוהים, שהינו, כאמור, תודעת הכול, לא יכול היה להיות כל כך שופע, יצירתי ורב יופי, לו לא היה חווה קודם את תודעת החסר הנקבי שבו. החסר האלוהי הוטבע בנקבה, כדי שהחיים יזרמו בעולם. הגבריות חווה את שלמותה בזכות העובדה שהנשיות חווה את שלמותה. לכן, האישה שרוצה להיות עצמה, מחויבת להתמסר לחסר הנקבי שבה ולראותו כמהות עליונה ונשגבת.

קבלת החסר כמהות נשגבת זו משימה לא פשוטה כלל וכלל. כולנו נולדנו לעולם שיחסו כלפי החסר שלילי ביותר. השינוי שהעולם אמור לעבור נעוץ בכך שהאישה, באמצעות קבלת נשיותה, תשנה את היחס של העולם כלפי החסר. הנתינה הנשגבת של האישה לחברה היא השלמתה עם החסר, והתמסרותה אליו.

כשהאישה מקרינה את נשיותה היא מקרינה שלמות, אך שלמות זו פירושה אינו - אני לא זקוקה לדבר, אלא להיפך: אני אישה שלמה מעצם היותי ניזונה מאהבה. אני שמחה להיות אהובה, ואני גאה לאהוב - כי אני מהות שמניעה ומזרימה דרכה את האהבה, מעצם הזדהותי עם היותי החסר. אישה שמתביישת להזרים בתוכה אהבה, בגלל התנשאותה מעל לחסר, מכחידה את החיים סביבה. אישה שמרגישה אשמה על היותה "החסר הצורך כל", גורמת לעולם להפוך להיות רע, חמסני ולוחמני.

לו לחומר לא היו כוחות משיכה, הוא לא היה קיים. לו לאדמה לא היה צורך להיות נזרעת, דבר לא היה צומח עליה. לו האדמה היבשה לא הייתה סופגת מים, היא לא הייתה יכולה לגדל על פניה צמחיה עשירה, ולספק את אינספור המינים שנוצרו עליה. לו האדמה לא הייתה מקבלת אליה את כל מה שמת, היא לא הייתה יכולה לברוא חיים. האדמה היא מהות של חסר מתמיד, שמניע את החיים בתחילתם ועד סופם - ובזה יופייה. כמוה גם האישה.

כשהאישה מוכנה לקחת את האחריות על היותה אישה, לפתע היא חווה שקיומה שריר תמידית. היא אינה זקוקה לגבר כדי שייתן גבוי לקיומה, ויהווה עבורה רגליים מייצבות, וסמן דרך. היא אינה משתוקקת יותר אל הגבר, מנקודת החולשה של מי שאינו יודע את עצמו וזקוק לאישורים, וכך הוא אינו יכול יותר למשול בה - וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ (בראשית ג'). היא הופכת להרגיש את מהות קיומה בזכות עצמה, ולראות את ערכה הרב בעיניה שלה, ולא דרך עיניו שלו. בכך היא משחררת את בן זוגה, כמו גם את החלק הגברי שבתוכה, לתת לעולם משהו אחר. במקום פחד ומאבק הישרדותי, יכולה הגבריות לתת לעולם פירות ייחודיים של אהבה.

כשהגבר חווה שהאישה היא אישה השלמה עם נשיותה, הוא יכול להפוך להיות גבר, השלם עם גבריותו. כל עוד האישה אינה אישה, הגבר הוא הסוהר המגן עליה. היא, שמפחדת מעצמה ומעוצמת צרכיה, מבקשת, ללא אומר, מן הגבר שלה (או מכוח ההיגיון השמרני שלה עצמה) שיאסור את מיניותה חסרת הגבולות, וידכא אותה. כשהגבר עסוק בדיכוי האישה, הוא הופך להיות העבד הרודן שלה, ואינו פנוי להיות הוא - הנותן רחב הלב, נטול הפחדים.

במה בכל זאת שונה האישה מן האדמה? בכך שלאישה, שבחרה להיות אישה, ניתנת גם היכולת לבחור מי יחדור אליה, ומתי. למי היא תלד ולמי לא. עם מי היא תעשה אהבה ועם מי לא. ברגע שהאישה לוקחת על עצמה אחריות על פתחי הכניסה של ליבה ורחמה, היא משחררת את הגבר מהיותו בעל איל הברזל המנגח פתחים אלו, מכריז עליהם בעלות ובאותה עת מרחיק מהם את כל הגברים האחרים. כשהאישה אינה מפחדת להשאיר את פתחיה נגישים היא מאושרת, ומתמלאת באהבה עצמית. היא משחררת את הגבר שמולה מן החובה להיות לוחם ערמומי, או אנס לילי. היא מאשרת לו להיות אדם בטוח ואוהב, שאינו צריך להוכיח השכם והערב את זכותו הבלעדית על פתחים אלו, ואת יתרונותיו על האחרים. הוא יכול להיות הוא נטו - לא בעל נכסים ולא בעל שרירים, לא החכם היודע כול, ולא זה העומד בכל מבחני הגבריות - לא הילד הזקוק לאם חומלת, ולא החייל העייף והפצוע שבא לבקש ריפוי, אלא, האדם האוהב את עצם היותו, המוכן לחלוק מטובו השופע.

כשהגבר ישוחרר מן הצורך להוכיח את גבריותו, תפסקנה המלחמות בעולם.

הזמנה לעשיית צעד נוסף קדימה
אין לי ספק שאנו הנשים רוצות שינוי אמיתי. שינוי יסודי שמתחיל מן השורש. מצד שני, לרובנו נראה ששינוי כזה אינו בר השגה. כשאנו חולמות על מימוש ערכי אהבה ושלום, יש בנו ייאוש מראש - הרמת ידיים שלפני המעשה. אנו מאמינות עמוק בתוכנו, שבני אדם אינם ברי שינוי אמיתי, ושאנו קטונו מלעמוד מול זוועות הקלקול האנושי. בתוכנו עמוק טמונה מחשבה תבוסתנית, שעוצרת אותנו, בלא שאנו מודעות לה.

שינוי המציאות יכול לקרות, בעצם, די בקלות. בתי הספר והגנים הם הכלי הכי זמין ליצירת שינוי של שני דורות באותה עת: הדור של הילדים - בוגרי העתיד, שנפגשים עם מסרים חדשים שמועברים להם, וזה של הוריהם, הציבור הבוגר של ההווה, שנאלץ, בלחץ הילדים להתמודד עם המסרים שילדיהם מביאים הביתה. ומי שהתנסתה בהורות יודעת עד כמה ילדיה השפיעו עליה ואילצו אותה להיכנע לזרמים חדשים. אני אישית, בזכות בתי הבכורה, שמילדותה הצטרפה לאלו "המשוגעים", שמגנים על הטבע בגופם, הפנמתי רעיונות ירוקים והתנהגויות ירוקות, להם לא הייתי נחשפת לו היא לא הייתה מקימה קול זעקה על כל עוולה שנעשתה כאן בבית כלפי יצורים חיים באשר הם. אם הדור הצעיר שלנו ייחשף לערכי אמת, ולא רק למידע סרק, שמאביסים את מוחו בבתי הספר, כולנו נשתנה במהירות. אם הם ייפתחו תודעתית, בדרך של התנסות עמוקה, לסודות הקשר שבין גופם לבין נשמתם, ולסוד הנשיות והגבריות, במקום לשנן ים של נתונים, הם יחזירו לנו מהר מאד את האמת שהלכה לאיבוד. שם, בחיבור הסודי הקסום, שבין הנשמה לגוף, ובדיאלוג המופלא שבין הנשיות לגבריות, מסתתרת האהבה, וכשהיא מתגלה, אי אפשר כבר שלא לכבד את הזולת. והזולת זה כל דבר שאינו אני. זה האחרים - שהינם בני כל העדות, הדתות והעמים, והאחרים - שהינם הטבע, הדומם, הצומח והחי, והאחרים - שהם בני המין המנוגד לשלי ובני כל הגילאים.

נראה לי, שהשינוי הוא יותר נגיש ממה שחשבנו. אולי כאן אנחנו תקועות - באמונה שזה חייב להיות כל כך קשה. אולי השינוי הוא תהליך רך...

ביום הבחירות, שיחול בעוד ימים אחדים, לקחתי על עצמי את האחריות לעמוד ליד אחת הקלפיות בכפר סבא, ולשכנע את המתלבטים האחרונים שכדאי לתת צ'אנס למפלגה שיש לה מסר שבא מן הלב. בשבילי זה אומץ לב גדול, להכריז קבל עם ועדה - "אני מאמינה בשינוי רך". אני רואה בצעדי זה צעד רוחני נשי גדול - הוא דורש ממני הרבה אומץ, אך אם אני אישה מאמינה, עלי להפסיק להתחבא!

מזמינה אתכן לקרוא את מצעה של התנועה הירוקה- מימד. אני מצאתי שם הד לאמונותיי.




נוצר: 2/8/2009 4:11:00 AM

זכויות נשים גרסה להדפסה בעיקר נשים שלח לחבר
רק נשים