|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
דף הבית > נשואה פלוס > שנה חדשה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
שנה חדשהמאת: שרון רזשנה חדשה. כבר? עוד לא הספקתי ליישם את הרשימה החלקית של השנה הנוכחית.
כבר הגיעו החגים האלה שוב? אז זו לא פעם ראשונה, אבל השנה חשבתי שאהיה כבר בסיטואציה אחרת. התחלנו לחשוב מחשבות לכיוון קבוע יותר: התחלנו לדבר על בית משלנו, ואז בדיוק הדולר טס למטה ומעט הכסף שלנו שצמוד כמובן למטבע העבר בנדל"ן טס יחד איתו... לי באופן אישי נמאס לגמרי לשלם הון עבור שכירות של דירה שאף אחד לא משקיע בה את המינימום ובשלושים שנים האחרונות גם את זה לא. יצאו לי מכל החורים הובלות, שיפוצים וכל הטרטורים שקשורים לכך. אני מהאנשים שכל הכלכלנים שיטענו שעדיף כלכלית לשכור דירה ולא לקנות, לא ישכנעו אותי. איך ניתן לכמת בכסף את הטירוף שעוברים אנשים שצריכים למצוא דירה בזמן נתון עד לפינוי שלהם, למצוא גן לילד, מטפלת לתינוק, חניה, לפחות אחת ועוד כהנה וכהנה סידורים שבנויים לאנשים שלא עובדים, ואפילו להם זה קשה. שלא לדבר על ההוצאות שבאות יחד עם מעברי דירה, ימי חופש שצריך לקחת מהעבודה, קנקן התה מסבתא שלי שנשבר בהובלה והסבל שהחליט לגרור את המזרון שלי על הכביש. ומה עם כל השאר? תוכניות של העסק? חייבים להתחיל ליישם. ובטח חייבים איזה סיוד קטן השנה... ובבית? אולי השנה אצליח ליישם באמת את רשימת תכניות המגרה שלי? תיקונים, שיפוצים, ביטוחים וסידור טונות של ניירות ומסמכים וכל מיני. ומה קורה עם ילד שני? אומנם לקח לי שלוש שנים להתחיל להתגבר על טראומת הלידה והחודשים הראשונים, אבל עכשיו קצת התעמעם הזיכרון האכזרי הזה, ואני כבר מסוגלת לחשוב על זה שזה אפשרי. אז כל זה השנה? לחיות כאילו אין מחר. זה מוטו מצוין עבורי. לא לחשוב מה ואם ולמה ואולי. פשוט לעשות את מה שטוב לנו. אבל מה באמת טוב לנו? לרוץ כל השנה אחרי רשימת המטלות שלנו? ובעצם, המטלות הללו הן שאיפות שלא הצלחנו ליישם בשנה שעברה, והפכו לרשימה שפתאום קצת מכבידה עלינו. וזה לא שלא הצלחתי בחלק (אולי קטן, אבל קיים) של דברים שעשיתי השנה, אז אולי פשוט להניח ולחיות יום אחרי יום. ליהנות מהזמנים הקטנים של היום. לשחק את משחק הזיכרון עם הפוציק, לשתות קפה עם הקוקי ליד הבית, לראות קצת חברים, לאכול גלידה בפינתית... ואז, למצוא את עצמי עוד שנה שואלת איך קרה שלא הצלחתי שוב ליישם את הרשימה שלי. אז בואו נחליט - זה או או. אי אפשר הכל. אם מוותרים על הרשימה- צריך באמת לוותר. למען האמת, אני לא מכירה ממש אנשים כאלה, שבאמת וויתרו על הרשימה שלהם. גם השנטי-שנטי בין חבריי עוקבים אחרי רשימה סודית שהם רוקמים במהלך השנים. זה מזכיר לי את הסדנאות למיניהן של כל האנשים שגילו את האור / הצחוק / הבית הפנימי / הילד הפנימי / גלגול חלומות והופכים את זה למקצוע שלהם. לך תמכור סדנת צחוק, במחיר שהופך את זה לסדנת בכי... אז מה ההחלטה לשנה הקרבה? אולי הכי חשוב זו ההבנה שההחלטות שלי לא ממש משנות את מה שיקרה. נכון שמחשבות חיוביות אף פעם לא הזיקו, אבל בכל זאת, אין לדעת מה יקרה לנו מחר. אז בואו באמת נחיה את היום. לעזאזל עם כל הרשימות.
נוצר:
9/28/2008 9:54:00 AM
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
צוות האתר צור קשר הרשמה לאתר תקנון פרסמו אצלנו מפת אתר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
חדשות
,
חדשות
,
זכויות
,
SHOUT
,
בריאות
,
הורות
,
צרכנות
,
תיירות
,
הכרויות
,
קניות
,
טיפוח ויופי
,
אופנה
,
ביגוד
,
תכשיטים
,
אלטרנטיבי
,
תרבות
קהילה
,
תזונה
,
כושר
,
ראיונות
,
עיצוב פנים
,
ארכיטקטורה
,
נשים בממשל
,
עסקים
,
קולינריה
,
מתכונים
משקאות , יחסים , עינוגים , הריון ולידה , קולנוע |