מאת: גילי אירני


מאז שנות השמונים לערך, תכתיבי האופנה באים והולכים, חוזרים ונשנים ושום חדש לא נברא בתחום ההלבשה. בדומה למגמת ה"רטרו" שאנו עדים לה היום בכל הקשור לעיצוב, האופנה כבר עושה זאת שנים – חוזרת לכל מיני תקופות אופנה ישנות ומחזירה אותם ב"קאם באק" אדיר מהול בחדשנות. ברוב המקרים החידושים יהיו בצבעוניות, בבדים או סתם איזה טא'צ קטן שיבדיל בין חולצה חדשה לחולצה שהוציאוי מהארון של אמא. עובדה שהרבה פעמים גורמת למבוכה רבה . אבל, שום דבר חדש לא ממש הומצא בעשרים שנה האחרונות וזה אומר שכל אחד או אחת יכולים להשתייך לסגנון מסויים, לאמץ לעצמם סגנון לבוש כזה או אחר ולהראות בסדר גמור.

בשנה האחרונה הפתיחות האופנתית וריבוי הסגנונות הגיעו לידי הקצנה בכך שאנו לא רואים קו חדש בעיצוב ההנעלה ובחנויות הנעלים בכלל. הנעלים, שתהליך הייצור שלהן קשה ומסורבל מתהליך התפירה של בגדים, היו ממכתיבי ומנהיגי סגנון האופנה לעונה והשנה הקרובה.

בתחום הביגוד היינו עדים לערבובים נועזים מצד מעצבי האופנה הגדולים. באמצעות שילובים של פריטים חדשים, לעיתים יקרים להחריד, עם ישנים מאוד – שנבירה קלה בחנויות יד שניה הובילו לתגליות מרתקות, יצרו מראה "רחוב" מקורי. כמובן שתחיית המראה הישן הביא לפתיחת ופריחתם המחודשת של חנויות יד שניה המכילות בגדים ופרטי ריהוט מתקופות שונות ולא רק בשנקין והסביבה. לסגנון הלבוש הזה קוראים vintage וכל דוגמנית, סלברטי ואפילו שחקנית מהוליווד המחשיבה עצמה, נתפשה לובשת בגדים מעורבים שספק עם הן קנו, מצאו בשוק המקומי או הוציאו מהבוידם של הוריהם. האופנה הזו של חדש במראה ישן וישן אותנטי, בא בתקופה שהיא לא רק "קטע" אופנתי, אלא אפילו איזה statement של אופנאים המגלים רגישות למצב: מצב כלכלי עגום, מצב פוליטי מבולבל ומצב של שעמום אופנתי. בעצם, אופנת הרחוב מאפשרת לכל אחד לקנות פריט אחד חדש ולשלב אותו בחלקי לבוש מהארון. אבל המצחיק הוא, שהסגנון הזה התחיל בקרב מעצבי אופנת העל המחקים את אופנת הרחוב, בפרט ממדינות כמו יפן שבה היצירתיות והנועזות ברחוב חזקים מכל יצרן אופנה עילית.

הבעיה היחידה באופנה הזו, שבניגוד לאופנה המכתיבה לנו איך להראות, אופנת הרחוב מאלצת כל אחד להיות האופנאי של עצמו ולהחליט מה לשלב עם מה. כמובן, שתהליך התרגום עובר עיוותים רבים. כהרף עין, צצות להן בחורות בעלות יוזמה, חלקן מצליחות יותר וחלקן פחות, המתיימרות לשלב מכנס אהוב במיוחד – שהן שמרו אותו בצד לרגל ההשקה, ובגאווה רבה לובשות אותו בו זמנית עם איזה חולצה נידחת ונעל שממש לא מתקשרת עם האחרונה. הסיכון של שילוב עצמי הוא בגדר סכנה להולכים ברחוב. הצבעוניות והתעוזה שבנות מגלות, יכולה להיות ממש מרתיעה. אין חוקיות, אין הגבלות ואין אילוצים. אובדן החוקים והכללים וחופש כזה של אופנה אולי עוד לא היו וזה מביא, משום מה, לרישול מסוים במראה הכללי. מגף שמגיע עד הקרסול עם חצאית רחבה וג'קט קצר בגוונים של תקופות שונות בהיסטוריה יכולות לזעזע כל מערכת. מכנסיים גדולים, נעלי ספורט ואין ספור שכבות של חולצות-על מעוטרות בחגורות "נופלות" נשמעים כמו סגנון לבוש בית ספרי אבל בפועל נשים שרוצות להיראות צעירות מתיימרות לרתום את זה לגופן וללא כל אזהרה אנחנו נקראים להגיב בפליאה. דוגמאות לזעזועים אופנתיים יש אין ספור ולא צריך אפילו להתאמץ כדי לראות את זה מקרוב, אז רק שמישהו כבר יבוא להושיע את הממלכה ולתת איזה קו הנחיה או תקנון חדש לציבור. לפחות לציבור הצופים.