חלל - ערב זיכרון אלטרנטיבי

צריך לזכור, חשוב לציין ואפשר גם אחרת.

אבישי מתיה, אושיית תרבות מקומית ודעתן מוכר במחוזותיו, הרים את הכפפה ויצר ערב זיכרון אחר כבר לפני 7 שנים.
והמסורת ממשיכה גם השנה.

מתיה מסביר :
"על מה אנחנו נהרגים ?
ובשביל מה ? ועבור מי ? ועד מתי ?
ואיך אפשר להמשיך ולהקריב ולשתוק ?
בערב יום הזיכרון, באולם צוותא, בתל אביב, ניגע במלחמה, בגנרלים, בפוליטיקאים ובנו, שמשלמים את המחיר.
נעשה זאת בכאב. באירוניה. בזעזוע. בדיסטורשן. במבט נוקב. ובמלים שדוקרות את הלב.

המטרה היא לצקת תוכן טרי, להתנסות בסאונד אחר, להיחלץ מקלישאות ולגרום לחשבון נפש שיחולל שינוי".

ישתתפו : דני ליטני, רוקפור, הקאסט המקורי של "את ואני והמלחמה הבאה" (גד קינר, בת שבע צייזלר, שפרה מילשטיין, ברט ברמן), אמיר אוריין,
נועה בביוף, דני דותן ושאשא דותן, שרון מולדאבי, צוות אופרת הרוק "מלחמה" (קובי ויטמן, דביר בנדק, יניב לוי ואיילת רובינסון), ירונה כספי, מיקי שביב, הדרה לוין ארדי, איילת רון, דה אנסאונדבל והרב עדי כהן.

במהלך הערב:
צוות "את ואני והמלחמה הבאה" יחזור לחנוך לוין;
דני ליטני יבצע בוב דילן;
אמיר אוריין יגלם את "גנרל";
איילת רון תפרק את המושג "דקה דומיה";
דני דותן ובתו שאשא יביטו עלינו ממרחק של שני דורות;
הרב עדי כהן ידבר על הלגיטימציה של הכאב;
ומיקי שביב יחזור למלחמת לבנון השנייה ב"קיץ אפור".


יום ג', 06.05, 20:30, צוותא
כרטיסים: 30 ₪

ולא נסיים את הידיעה לפני שנציין מעשה של אישה אמיצה וסקרנית :
בעקבות האירוע "חלל" ב-2007 נכתבה ע"י זהבית כליף עבודה סמינריונית מקיפה של כ - 40 עמודים - בה נבחנו לעומק ההבדלים בין הטקס הקאנוני לטקס האלטרנטיבי.

תמציתה, למי שמעוניינת/ן לפניכן/ם :

....השירים שנבחרו אינם מתוך המבחר המקובל בטקס יום הזיכרון הקאנוני, וכמותם גם קטעי הקריאה. למעשה, בחירתם העידה על חוסר הנחת של המשתתפים מהמתרחש במדינה. הקטעים כולם טעונים במשמעויות החורגות מתחום הקונצנזוס....

..השם שנבחר, "חלל", הוא בעל משמעות מילולית כפולה בעברית. הוא מתייחס הן לנופל בקרב, שכן זהו יום הזיכרון ל"חללי מערכות ישראל", והן למקום הריק שנפער בלבנו, הנשארים והזוכרים, עם מותו של אדם קרוב ויקר.
אבישי מתיה העיד בדברי הפתיחה שנשא, שה"חלל" הוא "בגלל המלחמה הזאת, המלחמה של הקיץ האחרון, קיץ 2006" (בפרפראזה על שירו של פוליקר "בגלל המלחמה ההיא", המתייחס לשואה, שנגרמה לעם היהודי). באמירתו זו הרחיב מתיה את משמעות המילה "חלל", והחיל אותה גם על תחושתו ביחס להתנהלות ההנהגה המדינית שהובילה את המהלך המלחמתי, התנהלות שיצרה אצלו תחושה של העדר הנהגה שקולה בראשות המדינה.

...הביצוע הצורם יצר אי נחת בקהל, עד כדי כך שמהקהל עלתה בקשה להנמיך את הווליום. בתגובה ענה מתיה, ש"חלק מהיכולת שלנו לצעוק או להביע כאב היא גם בווליום, באקוסטיקה, בדיבור, במחול ובשירה. העיקר שאתם תחוו את זה דרך הלב".

...על-מנת להדגיש את חוסר ההתכוונות של הממשלה, ואת הזילות בחיי אדם, טוען אמיר אוריין להחלפה של נשוא הצער מדי שבוע. קורבנות המלחמה יישארו נשוא הצער לשבוע הקרוב בלבד ("בשבוע הבא יפורסם צער חדש"). אמירה זו עומדת בניגוד מוחלט להבטחת חיי נצח לנופלים בקרב, על- ידי האומה, שבשמה ולמענה הקריבו את חייהם ((Morin 1970, 56.

...הזכרת עוולות המלחמה בשני הצדדים אינה אופיינית לטקס יום הזיכרון, שכן האויב, ה"אחר", אינו מוזכר בטקס הקאנוני (Weiss, 1997).

....דיויד ברוזה מתייחס לאבל של "אחר".... ההתייחסות לצער, לסבל ולאבל של מישהו מחוץ לגבולות הקהילה האבלה ("אויבנו" אצל אוריין ו"האלמנה הספרדית" אצל ברוזה) מחייבים את ראיית ה"אחר" כבן אנוש. זוהי צורת מבט שאינה אופיינית לטקס הקאנוני, ולהעדר ה"אחר" ממנו, היעדרות המאפשרת התעלמות עד כדי דמוניזציה שלו.

....קטע המחול מתוך "קראו לנו ללכת" בכוריאוגרפיה של רננה רז... מכיל מרכיבים פארודיים, שמקומם לא יכירם בטקס הקאנוני..... האישה עם הקקטוס חוצה לצד השני את הבמה, והגבר מפצח פיצוחים תוך שהוא יורק את הקליפות לכל עבר. זהו מאפיין ישראלי מוכר. השיר הופך לווקאלי באוקטבה גבוהה מדי, שהופכת לצפירה. הגבר זורק את שקית הפיצוחים... הגבר רוכן על ארבע, ואחת הרקדניות עולה על גבו, כאילו הוא פודיום.

...הרב עדי כהן התייחס בדבריו לסמנטיקה רבת המשמעויות של המילה "חלל" כתחליף נוח יותר להתייחסות מאשר המילה "הרוג". "חלל" כפצע פעור בלבנו, כמילה שמצד אחד היא במשמעות של נעדר, "לא יש" במילותיו של כהן, ובה בעת ספוגה משמעויות הרואיות מעצם ייחודה למי שמצא את מותו בקרב...
התייחסות נוספת היתה בדבריו לפרשת "עגלה ערופה", הדנה באחריותם של ראשי הקהילה. יש בכך יותר מרמיזה לחוסר נוחות להתנהגותם של קברניטי המדינה ולאי לקיחת אחריות על- ידם.

לסיכום,
....הטקס האלטרנטיבי ליום הזיכרון לחללי צה"ל, אותו בחנתי, לא מבקש להשליך את מקורותיו, וליצור תבנית חדשה "יש מאין". עורך הערב ומשתתפיו לא העלו אותו מתוך מחשבה לזרוק ולהתעלם ממסד הערכים הקיים. הם אינם מבקשים להשתמש בו כביטוי ל"תרבות אופוזיציונית". הטקס מציף על פני השטח ערכים משתנים בחברה הישראלית כ"תרבות חלופית".