קולנוע - ארבע דקות – קולנוע במיטבו אתר נשים s
חברה הרשמה לאתר
היום באתר 15/05/2024
אימייל
סיסמא
פורטל נשים - iWomen
יצירת קשר    |   
דף הבית > קולנוע > ארבע דקות – קולנוע במיטבו !
  כתבות אחרונות
הסרט התקופתי, הסרט התקופתי, "המועדפת" - דרמה עוצמתית על נשים חזקות

הסרט 'אהבה בימים קרים', יצירה מרהיבה ומרגשת הסרט 'אהבה בימים קרים', יצירה מרהיבה ומרגשת

ליידי גאגא ב"כוכב נולד" - דרמה מוזיקלית סוחפת, שביים ומככב בראדלי קופר

הסרט הסרט "עץ תאנה" של עלמוורק דוידיאן, זכה בפסטיבל טורונטו בפרס יוקרתי

פסטיבל קולנוע וטלוויזיה ישראלי בשבוע הבמאיות והיוצרות פסטיבל קולנוע וטלוויזיה ישראלי בשבוע הבמאיות והיוצרות

מיוזיקל הקומדיה הגדול של הקיץ - מאמא מיה מיוזיקל הקומדיה הגדול של הקיץ - מאמא מיה

הסרט 'משום מקום' - דרמה מרתקת ואקטואלית הסרט 'משום מקום' - דרמה מרתקת ואקטואלית

  לכתבות הקודמות ליחצו כאן


שתפו בפייסבוק

ארבע דקות – קולנוע במיטבו !

מאת: איריס לקנר
מזמן לא מצאתי עצמי יוצאת מסרט כה נפעמת.

נפעמת מהעוצמה, מהצילום, מהמשחק, מהבימוי, מהתסריט, מהעריכה, מהפסקול... לא יאומן, פשוט שלמות קולנועית שלא משאירה מקום לספק או מחשבה שנייה – זהו סרט שחובה לראות !



אם נעצור לרגע ונביט היטב, ניתן לקבוע שמשהו קורה לקולנוע הגרמני. נדמה כי הוא עובר סוג של רנסאנס הנשען על כל המוטיבים המסמלים את העבר על מנת להצמיח את ההווה המורכב.

בסרט הנוכחי אפשר למצוא עיסוק בכל קונפליקט אפשרי: החל מגזענות, דרך נאציזם, הסתכלות על קומוניזם ועד לניצול מיני.

המדובר בסיפור מלא רגש והשראה על שתי נשים שנושאות צלקות של עבר אלים ומוצאות נחמה אחת בשנייה ובעולם העשיר של המוסיקה הקלאסית.
טרודי קרוגר היא מורה לפסנתר והחיים שלה מורכבים משוברט, מוצרט, שופן וחבורה של אסירים. מאז מלחמת העולם השנייה היא נותנת שיעורי נגינה לאסירות בבית כלא לנשים בגרמניה. אבל היא מעולם לא פגשה אסירה כמו ג'ני, אימפולסיבית וכה מלאת תסביכים. אבל... ג'ני היא כשרון מוסיקלי נדיר ומאחורי החזות הקשוחה היא עדיין רוצה לנגן. בעזרתה של טרודי היא יכולה אפילו לזכות בתחרות נגינה יוקרתית.
היחסים בין השתיים מתעלים עד מהרה מעל ליחסי מורה-תלמידה והופכים לקשר הדוק ומרתק.
התסריט של הבמאי, כריס קראוס, עשיר בדרמה, ריגושים, סודות אפלים ודמויות המתנגשות אחת בשנייה בעוצמה של חבית אבק שריפה.

מן הסביבה הברברית של הכלא ועד לאולם הקונצרטים המעודן, יש לג'ני רק ארבע דקות על הבמה כדי למצוא גאולה.

יש משהו מאוד סמלי בעיסוק הסרט בסיפור האישי דרך המוסיקה. ניתן לומר שהדואט בין שתי השחקניות שמגלמות את הדמויות המורכבות, נותן לסרט כולו מנגינה וקצב אשר לא משאירים את הצופה אדיש ולו לרגע אחד.
המוסיקה כאן היא כמו שחקן נוסף והנעימה של ארבע הדקות המוענקות לאסירה שעל שמה גם נקרא הסרט, מסמלת היטב את הטירוף המתחולל בנפשה. מרוגע קלאסי להשתוללות הגובלת באלמנטים האקספרסיוניסטיים של הסרט .

המשחק של בלייבטראו, השחקנית המבוגרת, הוא ללא כל צל של ספק שיעור במשחק ואילו המעברים החדים של הרצשפרונג, השחקנית הצעירה מרכות להתפרצויות זעם – בייחוד לאור העובדה שהיא בתחילת דרכה הקולנועית, מעורר הערכה.

סוגיית בית הסוהר וההתנהגות לאסירים ובמקרה הזה, אסירות, הוא נושא שעלה בשנים האחרונות לא מעט בקולנוע, ולמולו – התייחסות החברה לכל נושא 'ההזדמנות השנייה'. כאן הוא מטופל על כמה רבדים אך מתרכז בדיאלוג המעניין בין השתיים.

הסרט הוא זוכה פרסי הלולה (האוסקר הגרמני) לסרט ולשחקנית הטובים ביותר לשנת 2007 וזוכה 50 פרסים בינלאומיים בפסטיבלים ותחרויות קולנוע ברחבי העולם עד כה.

במאי הסרט, כריס קראוס, נחשב לאחד מיוצרי הקולנוע המבטיחים בגרמניה.
הוא יליד גוטינגן. לאחר שעבד כעיתונאי ומאייר, למד באקדמיה הגרמנית לקולנוע וטלוויזיה - בה הוא עובד עכשיו כמרצה.
סרטו הראשון, "זכוכית שבורה", היה תגלית מפתיעה כשיצא בשנת 2002. הוא זכה לשבחים וגרף שני פרסים של הקולנוע הבווארי, פרס האקדמיה הגרמנית לתסריט ולצילום, פרס מצלמת הזהב לשחקן - יורגן פוגל - ופרס הכישרון הצעיר והמבטיח לבמאי.
קראוס כתב כמה תסריטים לבמאים גרמניים בולטים. כמה מן התסריטים שכתב זכו בפרסים רבים – מה שהביא למצב שכיום הוא נחשב לאחד התסריטאים הבולטים בגרמניה.
על הסרט "ארבע דקות" עבד במשך 8 (!) שנים. "תמיד האמנתי שמוטיבציה היא מילה נרדפת לכישרון, ומה אם זה בדיוק להפך. ומה אם למישהו יש כישרון אבל אין לו מוטיבציה. הספור סובב סביב אמן, זו התחלה מטורפת. ליצור דמות שיכולה להשיג ולהגיע לכל דבר אבל מצליחה להשיג בעצם כלום. מרבית האמנים ואני ביניהם נרדפים על ידי המחשבה שזה עלול לקרות גם להם."
ארבע דקות זכה בפרס לתסריט בשנת 2004, בטרם הפך לסרט.
"שמונה שנים מילדותי עברו בפנימייה - בה פגשתי את מי שהראתה לי הדרך אל עולם האמנות" הוא מוסיף ומספר. "מנהלת הפנימייה, אישה מבוגרת, מאד קפדנית, מאד פרוסית בהתנהלותה ומאד נטועה בקרקע, במיוחד כשמדובר בנושאים כמו שחיטת חזירים. מדי שישה חודשים היה מגיע לפנימייה הקצב של הכפר, מלווה באחד החזירים שהיה מובל אל מרתף המבנה והופך לנקניקיות במהירות רבה מאד. באותו יום קיבלנו לארוחת הצהריים מרק נקניק, "מצלסופ" כמו שהוא נקרא בהסה, המקום בו הייתה הפנימייה. ואחר כך היו מבצעים בפנינו סונטה של מוצרט. איני זוכר איזה בדיוק, אבל זו הייתה תמיד אותה סונטה. לתפיסתה של אותה גברת, בני האדם צריכים להודות לאל אבל גם להיות אסירי תודה על הציד והטרף שהוא מנת חלקם. ואת שני הכוחות השונים הללו יש לחגוג במוסיקה. מעולם לא חוויתי מוסיקה קלאסית או אמנות בכלל כמשהו המייצג את מעמד הביניים או את הבורגנות גם אם המוסיקה או האמנות אכן היו מאד בורגניים.
תמיד הייתי מוקסם מן הפראות, מן הכוח וכן מאותו אלמנט שלא ניתן להסבר הנמצא בבסיסו של כל ניסיון אמנותי. זה לעיתים גם השפיע על חיי ובסרט ניסיתי להראות כיצד השפעה כזו פועלת."


מיהן שתי השחקניות ?

מוניקה בלייבטראו
השחקנית היא רק בת 62, ולצורך גילום התפקיד עברה מדי יום תהליך ארוך של איפור שיהפוך אותה למורה הפרוסית והחמורה לפסנתר- טרודה.
בלייבטראו למדה בבית הספר למשחק על שם מקס ריינהרט בעיר הולדתה וינה, ומשם החלה להופיע בכל התיאטראות הבולטים בעולם הדובר גרמנית.
בשנות ה- 70 החלה להופיע בסרטי טלוויזיה רבים שהרחיבו את קהל מעריציה. ב2005 זכתה בפרס שחקנית הטלוויזיה המצליחה ביותר על הגילום הנוגע ללב של דמותה של איכרה החולה בסרטן בסדרה "המסע האחרון של מריה", היא גילמה את דמותה של קטיה מאן לצידו של ארמין מולר שטאל, בסדרת הטלוויזיה שזכתה להצלחה בעולם, על משפחתו של הסופר תומאס מאן.
זכתה להכרה בין לאומית עם השתתפותה בסרט "ראן לולה ראן" לצידו של בנה הכוכב, מוריץ בלייבטראו.

האנה הרצשפרונג
למעלה מ 1,200 נשים צעירות הגיעו לאודישנים לתפקיד של ג'ני.
הבמאי והמפיקים חיפשו לא רק שחקנית רגישה ומוכשרת אלא גם בחורה שתהיה משכנעת כבחורה ברוטאלית מחד ונגנית פסנתר מצד שני. לאחר חיפושים ארוכים נמצאת התגלית האנה הרצשפרונג. היא החלה בלימודי נגינה בפסנתר במשך חצי שנה, שלושה חודשי אמון באגרוף, בכדי שתוכל לבצע את כל דרישות התפקיד בעצמה.
האנה היא בתו של שחקן טלוויזיה גרמני ידוע וזהו תפקידה הקולנועי הראשון.


חלק מגדולתו של הסרט ומה שהופך אותו מסרט (=סיפור מצולם) לקולנוע – בהגדרה – הוא היבט הצילום.
הצילום כאן הוא רווי ומגורען ובולט בייחודיותו לכל אורך הסרט. החל משוט הפתיחה ועד לסיומו.
על הישג זה אחראית ג'ודית קאופמן שזכתה ב - 2006 בפרס מצלמת מרבורג על הישגיה במהלך חייה. זהו אחד הפרסים הבינלאומיים היוקרתיים ביותר לצלמים.
קאופמן היא ילידת אוסטריה השייכת למעגל המצומצם של צלמי הקולנוע הבולטים באירופה.
היא הייתה מועמדת שלוש פעמים לפרס הצילום הגרמני וזכתה בפרסים על עבודת הצילום בסרטו הראשון של קריס קראוס. קאופמן עבדה בכמה מן הסרטים הגדולים והמצליחים בגרמניה לצד סרטים קטנים ודלי תקציב.

הסרט "ארבע דקות" מביא 112 דקות של חוויה קולנועית מרשימה וחזקה שאסור לפספס.

מוסיקה: אנט פוקס
עוד משתתפים בסרט : סוון פיפינג, ריצ'י מולר, יסמין טאבאטאבאי, ודים גלאונה, נדיה אול


עוצמה ואומנות בשילוב נדיר – קולנוע במיטבו !
*****


רוצות לקבל כרטיסים לסרט ?

כל שעליכן לעשות הוא לענות נכונה על ארבע מתוך חמש השאלות הבאות ולשלוח את התשובות למערכת.

1. איזה סרט גרמני היה מועמד בשנתיים האחרונות לפרס גלובוס הזהב
בקטגוריית 'הסרט הזר'?
2. מהי עיר הולדתה של השחקנית מוניקה בלייבטראו?
3. איזה סרט ישראלי בכיכובו של שחקן מפורסם בארץ צולם בחלקו בברלין?
4. כיצד נקרא האוסקר הגרמני?
5. איך נקרא הסרט הגרמני שצולם לפני ארבע שנים על חייו של היטלר ומי משחק
בתפקיד הראשי?

את התשובות יש לשלוח למייל המערכת : iwomen1@gmail.com
עד ליום שלישי , 11.11.08, בערב.

בין העונות נכונה יוגרלו כרטיסים זוגיים לסרט לבתי קולנוע שונים ברחבי הארץ.


בהצלחה וצפייה מהנה !



נוצר: 11/9/2008 2:43:00 PM

זכויות נשים גרסה להדפסה בעיקר נשים שלח לחבר
רק נשים