מספר עובדות יסוד בנוגע לנישואין אזרחיים במדינת ישראל. טור חדש

• דיני הנישואין והגירושין של יהודים במדינת ישראל נגזרים מהדין הדתי, הוא הדין העברי. הדין העברי אינו מכיר בנישואין שאינם כדת משה וישראל, ומשכך – אינו מכיר בנישואין אזרחיים. לכן, נישואין אזרחיים, במובחן מאילו הדתיים, אשר נערכו במדינת ישראל, אינם מוכרים לפי החוק במדינת ישראל.


• לכן, זוג שרוצה להינשא בנישואין אזרחיים, צריך לצאת את גבולות המדינה, להינשא בחו"ל, ועם חזרתו ארצה לבקש לרשום אותו כנשוי במרשם האוכלוסין.

• מרבית הזוגות הישראליים נוסעים להינשא אזרחית בקפריסין. יש כאלה הבוחרים לעשות זאת באיטליה, ויש שנשארים בארץ, אך מתחתנים "בהתכתבות" בפרגוואי.

• זוגות ישראליים בוחרים להינשא נישואין אזרחיים משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שהם מנועים מלהינשא בנישואין דתיים, למשל – כהן וגרושה. הסיבה השנייה לנישואין אזרחיים היא אידיאולוגית, ורווחת בקרב זוגות, שאין להם כל מניעה דתית להתחתן בנישואין דתיים.

• לפי הדין העברי, אישה זכאית למזונותיה רק אם היא נשואה, על-פי הדין העברי, וכל עוד היא נשואה. משכך, הרי שאישה הנשואה בנישואין אזרחיים אינה נשואה כדת משה וישראל (כלומר, לפי הדין העברי), ולכן אינה זכאית למזונות, לכאורה.

• בפסיקה נעשתה האבחנה הבאה: כאשר דובר בבני-זוג יהודים שנישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל, בשעה שהתגוררו בחו"ל, במדינה בה מוכרים נישואין אזרחיים, בית המשפט הכיר בנישואין כתקפים, וקבע כי האישה זכאית למזונותיה. כך גם היה עת דובר בבני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים מכיוון שמבחינה הלכתית לא יכלו להינשא בישראל על-פי הדין הדתי, מחמת היות נישואין אלו אסורים על-פי דין תורה (כמו, למשל, כהן וגרושה). אך שונה הוא המצב בזוגות, שהינם יהודים, אזרחי המדינה ותושביה, ויכלו להינשא בנישואין דתיים בישראל ובחרו, משיקוליהם, להינשא בנישואין אזרחיים בחו"ל. במקרה שכזה אין הנישואין תקפים ולפיכך אין הבעל חייב במזונות אשתו. זו ההלכה הנוהגת כיום.

• עם זאת, חשוב לציין, כי זה לא מכבר, חיוותה כבוד השופטת ט' קופלמן-פרדו מבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב דעתה, כי אף בקרב זוגות, שלא הייתה להם כל מניעה להינשא בנישואין דתיים, ובחרו בכל זאת להינשא בנישואין אזרחיים, תהא האישה זכאית למזונות. כבוד השופטת ציינה, כי כיום רבים מאזרחי מדינת ישראל, או תושביה, מעדיפים להינשא בנישואין אזרחיים, עד כי לא ניתן להתעלם מענייניהם בצורה כה גורפת.

• חשוב לציין, כי עצם היות הנישואין אזרחיים, ולא דתיים, אינה משפיעה על מזונות הילדים, אשר זכותם למזונות כלל אינה נגזרת מסוג הקשר בין הוריהם.

• בשל כך שהדין העברי אינו מכיר בנישואין אזרחיים, הרי שלכאורה, כאשר זוג יהודים, שנישא בנישואין אזרחיים, נפרד, אין צורך להתגרש בבית הדין הרבני, כי מבחינת הממסד הרבני הזוג לא היה נשוי מעולם. אבל בפועל המצב שונה. במרביתם של המקרים בית הדין הרבני מורה על הצורך לבצע "גט מחומרא" או "גט מספק" בין הצדדים, שמשמעו – בעצם - עריכת גט "ליתר בטחון", כדי למנוע כל ספק עתידי, שיכול ויצוץ. דוגמא לחשש אפשרי, שבשלו עושים "גט מחומרא" הינו, אם האישה, לאחר הפרידה, תביא ילדים נוספים לעולם (שלא מבעלה הנוכחי), הרי שמעוניינים למנוע את החשש שילדים אלו ייחשבו כממזרים.

• וכך, פעמים רבות, זוגות, אשר בחרו - מבחינה אידיאולוגית – לא להתחתן בנישואין דתיים, ולא לעבור "בדלתה הראשית" של הרבנות, נאלצים - בסיום הקשר ביניהם – לצאת "בדלתו האחורית" של בית הדין הרבני.