גלריה רוזנפלד מציגה: תערוכת היחיד של מיכאל רפפורט

תערוכת היחיד של האמן מיכאל רפופורט תתקיים בשלושת חללי הגלריה ותכלול ציורי שמן על בד, בפורמטים גדולים ומשתנים ומבחר סקיצות. רפופורט מעתיק את התמקדותו אל דמות האדם ומתייחס לנושא דרך יצירה הנתונה בשתי תפיסות חזותיות שונות. במרכזה מתוארת קבוצת פורטרטים, העשויה בריאליזם מוקפד אך חופשי, של נשים וגברים, זוגות ובודדים, חזיתיים ובגוף מלא בדומה לציורי הפורטרטים של שליטים ואצילים מהמאות ה-16 וה-17. אלה נראים על רקע המרמז על חלל פנימי בלתי מוגדר, בין גלוי לנסתר, שבו נבחנת הוויית הדברים בשונה מפני השטח. הרקע משמש כמרחב ביניים המתקיים בין הדמות לבין החיים הממשיים והקשריהם – הוא מפריד את הדמות מהקשריה ומשחרר אותה מן השגרה. בהעדרם, מנוסחת מרכזיותה של הדמות דרך ההגיון הציורי והפורטרט חי ובונה את המציאות שלו דרך השפה הציורית. היא מייצרת את ההבדלים ואת המרקם החוויתי של היצירה ומהווה את המילוי המחזיק יחד את חלקיה הנבדלים.


בייצוג הריאליסטי קיימת נסיגה מהתייחסות קונקרטית לזהותה של הדמות ובחירה בניסוח חופשי, המשוחרר מירידה לפרטים ומעומס חזותי. כך נמנע רפופורט מהמרה של רעיונות ותרגומם אל תוך אובייקטים ומסימנים שביכולתם לקבע קודים חברתיים. לדמות נוכחות גשמית ופיזית ברורה ומזגה מפנים צרכים, יצרים ונטיות. אך היא מתרחקת מביטוי פתוח ומוסבר של מחשבות ושל רגשות. נדמה שהאמן פורם את החיבורים בין הדמויות, בודדים וזוגות, ואינו מאפשר להם לאמץ סכימה או מערכת של עניין ממשי מוגדר. למרות ההזדקקות, יש חריגה מהקשרים סיפוריים והגדרות של זמן ומקום. הוא מותיר אותן כדמויות מופרדות ומרוחקות במצב של הרהור מובנה ומתבדל אשר אינן מתפקדות כתוצר להקשר חברתי או לצורות התייחסות אחרות. הן מורחקות מהזהות הקולקטיבית וערכיה המשותפים, דבר המונע מלסמן אותן כחלק משפה ומקבוצה.

הפורטרט נעשה לאידיאה ומוצג כישות ייחודית בלתי תלויה, המתייחסת לחירותו של האדם ליצור, לבחון, לשפוט, לשנות ולעצב את המציאות הסובבת אותו ואת הוויתו הפרטית ולהיותו מרכז היצירה, הוא ההתרחשות – סוכן פעיל ועד לקיום שלו עצמו