"מחר בקרב חשוב עלי" / חוויאר מריאס

מגיע לי מזל טוב. האמת היא שמגיעים לי שניים. אחד, כי סיימתי לקרוא את הספר. שני, כי הגעתי למצב שבו אני יודע שחצי עולם יחלוק על דעתי וזה - כולם חייבים להודות, מעמד מעניין בפני עצמו.


חוויאר מריאס, כך מסתבר, נחשב לאחד הסופרים הספרדים הגדולים ביותר כיום. בין ספריו "לב לבן כל כך" , "גבר סנטימנטלי" ועוד. הוא גם הסופר הספרדי שזכה במספר הרב ביותר של פרסים בינלאומיים.

התקציר בגב הספר מתחיל כך:
"איש אינו מעלה על דעתו שיום אחד ימצא אישה מתה בין זרועותיו"... כך נפתח מחר בקרב חשוב עלי, רומן המופת של חוויאר מריאס.

בעלה של מרתה בחו"ל, הילד סוף סוף נרדם והיא נכנסת למיטה עם ויקטור, תסריטאי שפגשה ימים ספורים קודם לכן. אך בטרם יחוו השניים לראשונה את מעשה האהבה, היא מתה בזרועותיו.
ויקטור ההמום מכין לילד ארוחת בוקר ועוזב את הדירה, כשבכיסו החזייה של מרתה וקלטת המשיבון שכוללת עדות לנוכחותו. הוא יכול להיעלם בין הצללים, אך נשאב אל עבר המשפחה השכולה. העלילה נודדת מברים אפלוליים אל ארמונו של מלך ספרד, ממסלול מרוצי הסוסים אל קרנות הרחובות שבהן הזונות קופאות מקור, עד הסוף המפתיע - עימות עם הבעל הנבגד, שגם לו סודות משלו.

"אין ספק" חשבתי לעצמי, "אני הולך ללקק את האצבעות עם הספר הזה".
צר לי. לא דובים ולא כוורת. מריאס הוא אכן סופר נפלא, אי אפשר לטעות בזה. בעל טביעת עין חדה וכולי, אלא שמיד אחרי כל משפט מעניין שמקדם את העלילה מופיעה לפחות פסקה אחת אם לא חצי עמוד, שמנתח את המשפט, את ההשלכות של מה שקרה כרגע ואת דעתו של המספר על המצב האישי שלו ועל איך אנשים אחרים עשויים לחוות את אותו מצב בעבר בהווה ובעתיד. רוב רובו של הספר מדבר על עצמו אישית, מצאתי את זה מייגע מאוד.
כן, כן, אני יודע שאני 'שמאנדריק' אבל לדעתי או שהוא מפריע לעצמו לכתוב בכוונה, או שהוא עשה כל מה שהוא רק יכל על מנת למלא מספיק דפים בשביל להוציא ספר.
יש מי שקרא או יקרא לזה דרמה פסיכולוגית ארוטית.
יש מי שיאמר שזוהי כתיבה אסוציאטיבית.
ואני שלא למדתי ספרות באוניברסיטה, הקטן מכולם, דל המעש, הפושטק מבן יהודה אומר:
היה לי ארוך מדי, לא מספיק ארוטי ובטח ובטח ובטח שלא מספיק פסיכולוגי בשביל כל כך מעט עמודים.

אם תרצו לסקול אותי- הפרטים שלי שמורים במערכת.