הלנה רובינשטיין – כוהנת תעשיית היופי (1870-1965)

האישה היהודייה ממוצא פולני שהחלה את דרכה עם נוסחה לקרם פנים, הפכה ברבות הימים לאחת מחלוצות תעשיית הקוסמטיקה העולמית, אשת עסקים נמרצת, פטרונית אומנות, פילנטרופית, אחת הנשים העשירות בעולם ומי שהנהיגה את המשפט : "אין נשים מכוערות, אלא, יש נשים עצלניות".



הלנה רובינשטיין נולדה בקרקוב בשם חיה רובינשטיין והייתה הבכורה בין 8 ילדים להוריה – גיטל ונפתלי שהיה סוחר. היא נסעה לזמן קצר לשוויץ – שם החלה את לימודי הרפואה אך עד מהרה עזבה לאוסטרליה. ב - 1903, שנה לאחר שהגיעה ליבשת המרוחקת פתחה חנות קטנה ושינתה את שמה הגלותי להלנה.

היא רככה בין תרכובות רפואיות ושמנים לפי מרשם שקיבלה ממדען הונגרי מהרי הקרפטים ויצרה מוצר לו הוסיפה ניחוחות של לבנדר ולילך.
הודות לחוש עסקי מפותח ותעוזה יוצאת דופן, החליטה עד מהרה להתרחב ובשנת 1908 הביאה למלבורן את אחותה, צ'סקה, שתנהל שם את החנות.
במקביל, הגיעה ללונדון עם סכום של 100,000$ והחלה שם את מה שעתיד היה להפוך לאחת החברות המובילות בתעשיית הקוסמטיקה.
חשוב לציין כי באותה התקופה לנשים לא היו יותר מדי הזדמנויות תעסוקתיות כל שכן אפשרות לקבל הלוואה מהבנק. לכן, היא תמיד הקפידה להביא עימה את הכסף שלה בסכומים להם נדרשה.

בשנת 1908 נישאה לעיתונאי האמריקאי, אדוארד וויליאם טיטוס, בלונדון.
השניים הביאו לעולם שני בנים: רוי ולנטיין טיטוס והוראס טיטוס. ב – 1912 עברה כל המשפחה לפאריז – שם היא פתחה מכון יופי. בעלה סייע לה עם כל נושא הפרסום ופתח גם הוא במקביל בית הוצאה לאור (אשר פרסם את "אהבותיה של ליידי צ'טרלי" וזיכרונותיה של הדוגמנית, קיקי).
רובינשטיין נהגה לערוך בביתה סעודות מרשימות אליהן זומנו מ שמנה ומסולתה של אותם הימים ונודעה בשל תשובותיה החדות לכל עבר.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עברה עם משפחתה לעיר ניו יורק – שם פתחה מכון יופי ב – 1915 שהיה לסניף הראשון מבין רשת שלמה שעתידה הייתה להיפתח בכל רחבי המדינה.
כאן החל גם מאבקה הגדול מול הכוהנת השנייה של אותם הימים בתחום, אליזבת' ארדן.
שתיהן, אגב, היו מודעות היטב לכוחו של מערך השיווק, חשיבות אריזות המוצרים ביוקרתיות מוחצנת, הקרבה ההכרחית לידוענים שיעבירו את הבשורה ואת הכלכליות שבהפקעת מחירים על מנת ליצור מיתוג הולם.

החל משנת 1917, לקחה רובינשטיין לידיה את כל נושא הייצור וההפצה והנחילה במכונים שלה את "יום הטיפוח" שזכה להצלחה אדירה.
מודעות הפרסום שלה יוצגו ע"י דוגמנית בגיל המעבר בעלת מראה עדין.

ב – 1928 החליטה למכור את העסק שהקימה על אדמת ארה"ב ל'אחים להמן' תמורת סכום של 7.3 מיליון דולר – סכום כביר בתקופה בה המצב הכלכלי לא הכיר במיסוי מהוגן. עם נפילת הבורסה ב – 1929 היא קנתה בחזרה את מניית העסק שלה שצנחה פלאים בעד סכום של מיליון דולר בלבד . לא חלף זמן רב והיא העלתה את שווי המניה בחזרה והפכה את העסק שלה למשגשג המגלגל מילונים רבים ופתחה סניפים וחנויות עודפים בעוד כ – 15 ערים גדולות בארה"ב.
עד מהרה פתחה גם בית ספא על השדרה החמישית שכלל מסעדה ומכון כושר ועוטר ביצירות אומנות של הצייר, ג'ון מירו. היא אף פנתה לסלבדור דאלי שיעצב עבורה את אריזת הפודרה החדשה ויצייר פורטרט שלה.

במקביל לצמיחת עסק הקוסמטיקה שלה, התפתחה גם תאוותה לאומנות והיא החלה רוכשת פריטי אומנות ממצריים, המזרח הרחוק, אפריקה, אירופה ואומנות מודרנית שנעשתה בארה"ב.
לאור חברותה עם אומנים רבים, קיים כיום אוסף של 27 (!) פורטרטים שלה שצוירו במרוצת השנים ומוצגים ברחבי העולם.

בשנת 1937, התגרשה רובינשטיין מטיטוס לאחר נישואין מלאי בגידות מצידו וב – 1938 נישאה לנסיך ממוצא גיאורגי, ארצ'יל גוריאלי צ'קוניה, שהיה צעיר ממנה ב – 25 שנה. לאחר נישואיה החליטה לצאת בליין מוצרי קוסמטיקה לגבר בשם "הנסיך" (The Princeׂ) . באותה העת, היו שטענו כי מוצאו המלכותי של בעלה הצעיר מוטל בספק וכי כל סיפור נישואיה היה תרגיל שיווקי מבריק והזדמנות עבורה להיקרא: "הנסיכה גוריאלי".

עובדה מעניינת היא היותה של רובינשטיין אישה רבת ניגודים: גם כאשר הייתה כבר מולטימיליונרית, הייתה נוהגת להגיע לעבודה עם תיק אוכל שכלל את ארוחת הצהריים שלה ולחסוך בלא מעט הוצאות ומאידך, הייתה מתלבשת במיטב האופנה העילית ורוכשת חפצי אומנות ורהיטים בכסף רב.

היא ייסדה את "בית הלנה רובינשטיין לאומנות מודרנית " בתל אביב בשנת 1953 ואת הקרן הפילנטרופית על שמה על מנת לספק תקציבים לחברות וארגונים המתמחים בבריאות, מחקר רפואי ושיקום, כמו גם את 'קרן התרבות אמריקה-ישראל' המעניקה מלגות לישראלים.

במסגרת הקרן על שמה היא שמה לה למטרה לחזק את מעמדן של נשים והאפשרויות העומדות בפניהן, באומרה כי "אני צברתי את הוני מנשים ואני מעוניינת שהן תוכלנה להפיק את המיטב מכספים אלו עבורן ועבור ילדיהן על מנת לשפר את איכות חייהן". היא הייתה משוכנעת בכך שנושא החינוך הינו הכרחי לפיתוח הקריירה ויסדה מלגות ייעודיות לנשים על מנת לעודד אותן לפנות להשכלה גבוהה ולהשיג עבור עצמן קריירות בכל תחום שתרצנה.

בשנת 1959, ייצגה רובינשטיין את תעשיית הקוסמטיקה האמריקאית בתערוכה האמריקאית הלאומית במוסקבה.

היא כונתה בפי עובדיה, "מאדאם" ונמנעה מפטפוטי סרק גם עת שכבה על מיטת חוליה והמשיכה לעבוד בנמרצות כאשר היא מציבה בעסק את קרובי משפחתה שישגיחו על מהלך העניינים.

שנה לאחר מותה בגיל 94, נמכרו חפצי אומנות רבים ומפורסמים שלה בבית מכירה פומבית בניו יורק.