מוזיאון ינקו דאדא חוגג 120 שנה להולדת מרסל ינקו

חגיגת 120 שנים להולדתו של מרסל ינקו, נפתחה בשתי תערוכות חדשות במוזיאון ינקו דאדא: מחווה ל"ים האדום" ו"קווים לדמותו". מיום שישי 24.7.15.

המוזיאון על-שמו של מרסל ינקו - האמן הישראלי היחיד שהיה שותף בייסוד תנועת "דאדא", הוגה הרעיון ויוזם הקמת כפר האמנים עין הוד - מציג עתה שתי תערוכות חדשות לציון 120 השנה להולדתו של האמן: מחווה ל"ים האדום" - יצירות של 37 אמנים שהושפעו מהציור "הים האדום" של מרסל ינקו ו"קווים לדמותו" - הדימוי האנושי ביצירתו של מרסל ינקו. הפתיחה ביום שישי 24.7.15, במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד.

* מחווה ל"ים האדום" - אמנים עכשוויים מגיבים לציורו של מרסל ינקו:
"הים האדום" הינו ציור אותו צייר מרסל ינקו לקראת סוף העשור הראשון לעלייתו לארץ ב-1941. הציור שומר על הקומפוזיציה ועל בנייה מתוכננת: אלמנטים אדריכליים וצורות מחודדות היוצרות את הנוף, יחד עם שימוש הרמוני בצבע.

הפרויקט "מחווה לים האדום" נבחר לציין 120 שנה להולדתו של האמן, בדרך שבה ניתן יהיה לקשור את יצירתו לעשייה האמנותית בימינו. אמנים עכשוויים קיבלו עשרות גיליונות של הדפסי אופסט של הציור "הים האדום", שנמצאו בעיזבונו של האמן. האמנים הוזמנו ליצור מתוך הציור ובהשפעתו. לא הייתה הגבלה של גודל, טכניקה או שפה אמנותית. שני התנאים היחידים היו שהעבודה תיעשה במיוחד לפרויקט, ושניתן יהיה להצביע על מקור ההשפעה. כמעט כל העבודות שנוצרו נכללו בתערוכה הכוללת עבודות של 37 אמנים, מהם 34 ישראלים ו-3 אורחים מחו"ל, שיצרו את העבודה בעת שהותם בעין הוד בחודשים האחרונים.

ארבע קבוצות של יצירות בתערוכה:

בקבוצה הראשונה, יצירות שבהן שימש ציורו של ינקו מצע לעבודה חדשה: איתן בוגנים בנה על גביו קולאז'; בויאן השתמש בו כתפאורה וצייר עליו; דילרה אקאי (תורכיה) הפכה את ההדפס למגזרת; יובל שאול או קבוצת תו לא נגעו בהדפס והשתמשו בו כרדי-מייד נעזר.

בקבוצה השניה, יצירות שבהן האמן פירק את מרכיבי העבודה ובנה מהם עבודה חדשה, תוך שימוש בהדפסים רבים: אייל יהודה "חצב" וחיבר אותם; איתמר בגליקטר חתך פסים וקלע אותם מחדש; אלה אמיתי סדובסקי חיברה עשרות חלקיקים מפרטי ההדפס; אריה ברקוביץ שילב פרטים בעבודה תלת ממדית; דורון פישביין השתמש בסריקות מעוותות של העבודה; דרור קרטה יצר קולאז' מחומרים שונים ובו חלקים מהציור; טלי נבון פירקה דיגיטלית את הציור ויצרה עבודת וידיאו; רעיה טרינקר הכניסה גזירי צבע של העבודה לתוך קליידוסקופ שהציבה.

הקבוצה השלישית, היא הגדולה ביותר ובה שימשו צבעים ואלמנטים צורניים שבציור, כבסיס לעבודה חדשה: אדוה דרורי רקמה על בדים אלמנטים בהשפעת הציור; אולריקה סיבל (גרמניה) השתמשה בצבעוניות של הציור ליצירת "סולם" והשיטה לצדו סירה קטנה; גם בעבודתה של נעמי טדסקי שטה סירה בתוך גיגית מעיסת נייר; אלינת שורץ וורוניק ענבר לקחו את קווי המתאר ויצרו מהם רישומים; ורד פרחי ליננברג העבירה את רוח הציור לפני השטח של שטיח ישן;
ורדי בוברוב בודדה מהציור פרטים שהזכירו לה חיות; יעל רשף שיבצה קטעים בקולאז'; נאוה ג'וי אוזן יצרה עבודת וידיאו המתבססת על הנוף, וניר דבוראי יצר ממנו קולאז' צילומי; נורית גור לביא העבירה חלקים מהציור ללוחות קרמיים; צ'נצ'ל בנגה שילב חלקים ברישום עדין; שוני ריבנאי יצק בחומר אפוקסי חלקים ממנו; קונסטנטין ג'קסון (רוסיה) ריסס על הקיר עבודת גרפיטי גדולה ובה שילב את הסצנה המרכזית מציורו של ינקו.

בקבוצה הרביעית, עבודות שהתרחקו מאוד מיצירתו של ינקו: אבנר שר יצר מיצב תקרה אדיר ממדים, שבו שולט הצבע האדום ובו מופיע קו הרישום; אברהם אילת העתיק את הצורניות של ינקו לקולאז', מאריזות קרטון של אבטיחים; בלו סימיון פיינרו בודד את הצבע האדום ויצר ממנו עבודת וידיאו; אביטל בר שי "ציירה" בחוט אדום צורות נוף; כרמית ויצמן יצרה עבודת וידיאו וסאונד, המבוססת על הבדלי הצבעים ביצירתו של ינקו;

ליאת קליין העבירה ברישום חלקים מהציור לקונסטרוקציה תלת ממדית; ליסה גרוס לקחה את התנועה המעגלית ותרגמה אותה למיצב עשוי סנסיני תמר תלויים; פבל צנבחט ואיגור קפלונוביץ הפליגו בהעמדת מיצב קינטי, שבו הבד האדום מתוכנת לשנות את שטח פניו בהתאם ל"פסגות" המופיעות ביצירתו של מרסל ינקו.

המפגש שזימנו בין הציור "הים האדום" של מרסל ינקו וקבוצת היוצרים הפועלת כיום, יותר מ-60 שנים אחרי שצויר, הניב מגוון עבודות בכל קשת הטכניקות של האמנות הפלסטית. רק חלק קטן מהאמנים התייחס להדפס כולו. רוב היצירות נוצרו תוך פירוק העבודה המקורית ו"הריסתה", וברוח דאדא, תוך הרחבת הרעיון המקורי והעברתו למחוזות יצירה רחוקים.
אוצרת התערוכה: רעיה זומר-טל.

* קווים לדמותו - הדימוי האנושי ביצירתו של מרסל ינקו:
התערוכה בודקת את האופן שבו עיצב מרסל ינקו את הדמות האנושית. התערוכה מתחקה אחר שני סוגי קווים, שבעזרתם עיצב את דמויותיו: הקו המשולש הנוקשה והשבור, והקו הרך והעגול.
ציוריו הראשונים של ינקו, בהיותו נער באמצע שנות העשרה לחייו, בהשפעת מורו יוסף איסר, מציגים דמויות בעלות בסיס קלסי, העוברות תהליך של פירוק באמצעות שבירת קו המתאר, קווקוו פנימי והצללות, היוצרים דיאלוג עם הקוביזם המוקדם. עיצוב זה ייחודי לתקופה זו ביצירתו. מתחילת שנות ה-20 של המאה העשרים, ובמשך כל חייו, הרבה ינקו לעצב את דמויותיו בדרך שהפכה מזוהה עמו.

בציורי הנוף, האדם הוא חלק מהנוף. הדמות האנושית מתוארת בצורה מרומזת כצללית או כתם צבע תחום בקו מתאר שחור, ללא זהות או מגדר, עשויה מבנה של משולשים וקווים שבורים. לרוב משולש הראש נח על משולש בית החזה ונושק למשולש הרגליים. במעבר אל הקו המעוגל מוצגת הדמות האנושית בקו רציף סגור התוחם ראש-ידיים-רגליים, וכתם הצבע הפנימי אינו תואם לרוב את הקיים במציאות. מול הדמויות המרומזות בנוף, הרבה ינקו בפרטים כשצייר דמות יחידה - פרטי הלבוש, מחוות הגוף והידיים, החפצים, האביזרים ובעלי החיים מסביב - בקו שבור או זורם.

בעקבות עלייתו לארץ, הצטרף ינקו לחוגי האמנות המקומיים ואימץ רפרטואר נושאים מחיי העבודה ובניין הארץ, ונושאים אוריינטליסטיים המראים תושבים ערבים בנוסחים קבועים ותצורות אופייניות, כמו בציורי יושבי בתי הקפה. מעניין לראות כי האמן בוחר קו בעל אופי שונה לגברים ולנשים. ינקו, כמו רבים מבני דורו, העדיף לתאר את דמויות הערבים מרחוק, במבט כוללני, ללא פנים או פרטים ספציפיים פרט לסימני זיהוי אופייניים, כמו תרבושים ונרגילות. נופי המזרח והדמויות קסמו לינקו, הוא הרבה לצייר בתי קפה וסצנות "מנוחה", שבהם מוצבות הדמויות בשורות, שוב ללא תווי פנים, במין סידור ומקצב דקורטיביים הנטמעים בתפאורת הנוף שמסביב.

בעקבות מלחמת העצמאות החל להופיע בציוריו של ינקו מוטיב "החייל הפצוע", בודד לרוב, מכונס בתוך עצמו בתוך צורה סגורה וקמורה, ראשו שמוט, ורק הרובה חוצה בקו אנכי כהה את הקומפוזיציה. הקו העגול משמש גם כדרך ביטוי לכאבו של החייל הפצוע - גופו מכונס-ממוטט בתוך תבנית המנדלה, הזוויתיות מתרככת, ומשולשי הפנים מתעגלים.

שימוש רב בקווים מעוגלים עשה ינקו בעיקר בדמויות הנשים העירומות: הקו הנוקשה מתרכך, זורם, מתאר את חמוקי הגוף, השֵער ואיברי המין בפירוט בוטה. תיאור קבוצות נשים בעירום אפיין את הציור הצרפתי בשלהי המאה התשע עשרה ותחילת העשרים, לרוב בהקשרים של בתי בושת, ונראה כי ינקו המשיך את המסורת של קומפוזיציות אלה, גם אם בקריצה הומוריסטית.

ניתן להקביל את דרך עיצוב הדמות האנושית אצל מרסל ינקו, למוזיקה המתנגנת ברקע. לפעמים זהו ריתמוס מקוטע וקצבי המפרק ומחבר מחדש את היצירה, לעתים זו מנגינה מסתלסלת ומלודית.
אוצרת התערוכה: רעיה זומר-טל

שעות הפתיחה במוזיאון ינקו-דאדא:
ימים א'- ה' בשעות 10:00 - 15:00
יום ו' וערבי חג בשעות10:00 - 14:00
שבתות וחגים בשעות 10:00 - 15:30
התערוכה תימשך עד סוף חודש נובמבר/

מוזיאון ינקו-דאדא, כפר האמנים עין הוד, ד"נ חוף הכרמל 30890.
טל': 04-9842350 / www.jancodada.co.il

(*צילום: יח"צ, דורון פישביין, יעל רשף, רפי ונציאן)