להעתיק את בטהובן

פעם בכמה שנים עולה במאי אמיץ אשר קם ויוצר סרט אודות אחד מהמלחינים המונומנטאליים של כל הזמנים. מילוש פורמן עשה זאת עם "אמדאוס" והצליח בגדול (8 אוסקרים...) ועתה – דווקא בימאית , דווקא פולנייה ודווקא עם אוריינטציה חברתית בד"כ תפסה אומץ, העניקה הרבה כבוד ותרמה 3 שנים מחייה לסרט המרגש אודות השנים האחרונות בחייו של בטהובן - תקופה רבת תהפוכות בה נאבק בחירשותו, בדידותו ובטראומה משפחתית, תקופה שסיפקה השראה לסימפוניה הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם – התשיעית המדהימה.

בראיון שערכתי לבמאית הסרט עת ביקורה בפסטיבל הסרטים האחרון בחיפה סיפרה לי על אהבתה למוסיקה, על הצניעות בה נהגה בטיפול בסרט, על העבודה המושקעת של צוות השחקנים ועל כמה נהנתה לעבוד בסרט הנוכחי לצד בתה הממשיכה את דרכה בעולם הקולנוע.

איך הגיע אלייך התסריט ?
"שני תסריטאים אמריקאים שמגיעים כבר עם ניסיון לסרטים ביוגראפיים ("עלי","ניקסון") הם אלו שהלהיבו אותי לעניין. הסיבה, בסופו של דבר, לבחירתי שלי בנושא היא אהבתי הגדולה למוסיקה והועבדה שרותקתי ע"י אישיות המלחין. אני האמנתי שסרט זה יהיה עבורי כלי ביטוי נהדר ומפרה. באיזשהו מקום חשתי שזוהי הזדמנות שנשלחה מאלוהים...".

כיצד התבצע תהליך בחירת השחקנים ?
"עבדתי עם האריס כבר על כמה סרטים עצמאיים בעבר ובחירתו לתפקיד בטהובן, נראתה לי טבעית וברורה. אני מאוד מעריכה את הטוטאליות שלו. לתפקיד בטהובן הוא התכונן במשך שנה, למד ניצוח עד לנקודה שחשב שהוא אכן בטהובן ומאמינה כי ביצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר.
בחירת השחקנית הייתה לי קשה. ידעתי שאני רוצה מישהי המשדרת חוזק ועדינות כאחד. דיאן קרוגר היא ילידת גרמניה שעזבה את ביתה בגיל 11 לטובת לימודי בלט בלונדון. היא נפצעה ואז החלה את לימודי המשחק שלה. באיזשהו מקום התחברתי לסיפור חייה שיש לו מעט קוים מקבילים לדמות של הולץ. יתר מזו, באודישן היא הבעיה רצון עז לעשות את התפקיד, הסתנכרנה היטב עם האריס ונכנסה לנעלי הדמות במדויק ".

מה דעתך על נשים מלחינות ?
כמישהי עם עקרונות פמיניסטיים, איני מרוצה מההפחתה של נשים כמקור למוזה בלבד. נכון שאנו מודעים לעובדה שהמלחינים הגדולים היו גברים אך אני בטוחה שהיו גם נשים מוכשרות או עם פוטנציאל שלא ניתנה להן האפשרות להבעה עצמית באותה תקופה. כיום, אני חושבת שהמצב יותר טוב ונשים מצליחות להביע עצמן, אם כי טרם זכו להכרה הראויה. נראה מה צופן העתיד הקרוב".

איך זה לעבוד עם הבת שלך ?
"תענוג עילאי. ביתי עבדה איתי על כל הסרטים שלי מאז הייתה בת 17. היא נוהגת להכין את ה'סטורי בורדס' ובסרט הנוכחי אני זוקפת לזכותה, למשל, מחצית מהעבודה על הסצינה המדהימה של הסימפוניה התשיעית. באופן אישי, היא עשתה פיצ'ר אמריקאי מוצלח ועוברת כרגע לשתי ההפקות הבאות שלה אשר כבר זכו לתקציב ממש בימים אלו. אני שמחה שהכישרון עבר אליה ושהיא יוצרת בחדווה".

מהם הפרויקטים הבאים שלך ?
יש כרגע כמה הפקות "בבישול". האחת היא סרט תקופתי עם תסריט מטורף אודות קתרינה הראשונה מרוסיה וסיפור אהבתה ויש לי גם הפקה שמחכה לביצוע בפולין".

ועתה, לעלילת הסרט...
וינה, 1824. יום לפני הפרמיירה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן, והתפקידים של הנגנים עדיין אינם כתובים. המוציא לאור המוזיקאלי של הסימפוניה, וונזל שלמר, זקוק בדחיפות למעתיק כדי לסיים את העבודה.
אנה הולץ היא מלחינה צעירה בת 23, שאפתנית וחסרת אמצעים, המחפשת השראה וקידום לקריירה שלה בוינה. כסטודנטית בקונסרבטוריון של העיר, היא מקבלת המלצה לעבוד בבית הוצאה לאור המוזיקלי המכובד של שלמר ובעקבות שרשרת של אירועים ברי מזל, ובעיקר בגלל שהיא פנויה לעבודה, היא מקבלת את ההזדמנות לעבוד כמעתיקה לצד בטהובן.
שלמר יודע שבטהובן הרגזן לא ישמח, בלשון המעטה, לעבוד עם אישה, אבל אין לו ברירה אלא לשכור אותה. אנה רואה בכך הזדמנות מאלוהים להראות למלחין המפורסם את עבודתה והיא מסכימה בהתלהבות.
המלחין הסקפטי מנסה להכשיל את הצעירה ומציב לה אתגר מוזיקאלי בו היא מפגינה את יכולותיה ואת התובנה המוזיקלית שלה. המאסטרו מקבל אותה לעבודה כמעתיקה. באחד מהמפגשים הראשונים שלהם, כשהוא לומד על השאיפות המקצועיות של אנה, בטהובן מנסה לדכא את התלהבותה של הסטודנטית הצעירה כשהוא מעיר: "אישה מלחינה היא כמו כלב שהולך על שתי רגליו האחוריות: זה אף פעם לא מבוצע היטב, אבל אתה מופתע לראות שזה בכלל קורה". אנה אינה נרתעת, ובאומץ חודרת לממלכתו המרתקת של בטהובן – דבר אשר שינה באופן משמעותי את גורלה ואת מהותה.

דמויות הנשים בסרט
את דמותה של אנה הולץ ביססו על 4 דמויות שונות בחייו של המלחין – שתי נשים ושני גברים על מנת ליצור דרמטיות ראויה ופרופיל חד יותר לאופיו של המלחין המחונן.
בכל מקרה, אחד ההיבטים שניתן להבחין בהם הוא השוביניזם שניכר באותה תקופה אשר לא ראה בנשים יותר ממוזות, מטפלות או מאהבות. היה סוג של דו פרצופיות ביחס לנשים דאז שנע בין כבוד ג'נטלמני לזלזול ביכולות שנחשבו נשגבות או נחלת הגברים. אנה הולץ היא דמות מעוררת הערכה הן כלפי הצופים והן כלפיי בטהובן עצמו שלמד להעריך את העובדה שהיא עומדת על שלה, אומרת את האמת - אם בהיבט האישי ואם במקצועי ואף אוזרת אומץ להראות לו מעבודותיה. הלכה למעשה, היא זו אשר מסייעת לו באחד מרגעי השיא בקריירה ובטח של הסרט – הוא ערב הפרמיירה של הסימפוניה התשיעית.
מערכת היחסים בין השניים אינה מגיעה לרמה רומנטית, ותחושותיו של בטהובן כלפיה הן יותר של הערכה, בעלות ומישהו שהוא יודע שיכול לסמוך עליו.
אין נוכחות נשית בולטת אחרת לאורך הסרט שאפשר לתת עליה את הדעת למעט שכנות אקראיות או נשים אצילות בקהל.
עובדה ידועה היא שזהות אהובתו המסתורית של המלחין לוטה בערפל – ולדברי במאית הסרט, לטעמה – זוהי פיקציה שלו... - אך סרט זה אינו נותן קביעה חד משמעית לנושא. (היה ניסיון נוסף להתייחס לנק' זו בסרט "אהובתי הנצחית" בכיכובו של גארי אולדמן). מה שבטוח הוא דבר אחד : כל הגברים – ללא יוצא מן הכלל – זקוקים לליטוף הנשי, לטיפול, למילה הטובה, לתמיכה ובמקרים כמו של בטהובן (וכל גבר מצוי שאני מכירה) לסיוע ב"תחזוק" !

אמרו עליו...
הבמאית על הדמות – "בטהובן הוא אחד מהדמויות האלה, הגדולות מהחיים, שעליהם אפשר לומר 'כל מה ששמעת נכון. הוא שינה את המהות של המוזיקה, שבר חוקים, קונבנציות – ואת העצבים של כמה שעבדו איתו לאורך הדרך".
אד האריס על הדמות - "היה כוח שזרם ממנו, והוא סבל מייסורים שלא יאמנו כדי להעביר אותו, כפי שחווה אותו, בפתיחות וכנות. כוח הסבל שלו היה מרשים. הוא היה חולה, חירש ובודד נורא, ועדין הוא הרגיש שהוא חייב לחלץ החוצה את המוזיקה שבתוכו, והוא עשה זאת עד יום מותו".

כמה עובדות
לודוויג ואן בטהובן‏ (1770 - 1827) יליד גרמניה הנחשב לאחד מגדולי המלחינים בתולדות המוזיקה הקלאסית והיווה דמות בולטת בתקופה החולפת בין התקופה הקלאסית והתקופה הרומנטית.
יצירותיו, גאוניותו ואיש הרוח שהיה עוררו השראה בדורות של מלחינים, מוזיקאים וקהל. נולד בעיר בון שבגרמניה ובשנות ה-20 לחייו עבר לוינה והשתקע שם. למד עם יוזף היידן ועד מהרה פיתח את שמו כפסנתרן וירטואוז. בשנות העשרים המאוחרות לחייו החל לאבד את שמיעתו, אך עדיין המשיך להפיק יצירות מופת מצוינות לאורך חייו למרות אסונו האישי, אפילו לאחר שחירשותו נעשתה מוחלטת.
בצורה יוצאת-דופן לגמרי, הוא עבד כמלחין באופן עצמאי שאירגן קונצרטים ונתמך בידי כמה פטרונים בעלי הון שהחשיבו את מתנותיו יוצאות מן הכלל.
בין יצירותיו המפורסמות ביותר ניתן למנות את : הסימפוניות השלישית "ההרואית", החמישית, השישית "הפסטורלית", התשיעית "המקהלתית", כמו גם קונצ'רטו מס' 5 לפסנתר "קיסר", הקונצ'רטו לכינור ועוד רבות ומופלאות.

אנגליה – הונגריה / 2006 / 104 דקות
בימוי: אניישקה הולנד – במאית ממוצא פולני עם שורשים יהודיים שהייתה מועמדת לאוסקר ב-1990 על הסרט "אירופה אירופה" (הסרט הזר) וביימה את הסרטים : "ג'ולי עד קצה העולם", "העלמה מכיכר וושינגטון", "ליקוי מאורות", "סוד הגן הנעלם", "אוליביה, אוליביה", "נאמנות עד מוות" ו"קציר הזעם".
הייתה גם שותפה לכתיבת התסריטים של "לבן" ו"כחול" בטרילוגיית שלושת הצבעים של קז'ישטוף קישלובסקי.
תסריט: סטיבן ריבלה , כריסטופר ווילקינסון צילום: אשלי ראו
קאסט :
אד האריס – סיים לאחרונה את צילומי הסרט Gone, Baby, Gone אותו ביים וכתב בן אפלק על פי ספרו של דניס ליהיין (מיסטיק ריבר). בשנה שעברה השתתף האריס ב"היסטוריה של אלימות" של דיוויד קרוננברג לצד ויגו מורטנסן. באביב 2005 הוא כיכב לצד פול ניומן במיני סידרה של HBO, "אימפריות נופלות", על פי הרומן זוכה הפוליצר של ריצ'ארד רוסו - תפקיד עליו היה מועמד לפרס גלובוס הזהב. ב-2003 הוא זכה במועמדות הרביעית שלו לפרס האוסקר על תפקידו ב"השעות". את המועמדות הקודמת שלו הוא קיבל על הסרט "פולוק", שהיה גם סרט הבכורה שלו כבמאי (מרישה גיי הארדן קיבלה אוסקר על תפקידה בסרט). האריס השתתף בסרטים רבים נוספים כמו : "רדיו", "הכתם האנושי", "נפלאות התבונה", "המופע של טרומן" (עליו קיבל האריס מועמדות לאוסקר, וזכה בגלובוס הזהב), "המצולות", "אפולו 13" (עליו היה מועמד לפרסי האוסקר וגלובוס הזהב) "הפירמה" ועוד...
דיאן קרוגר - בת 30, נולדה וגדלה בגרמניה. היא פרצה לתודעה הבינלאומית ב-2004 כשגילמה את הלנה ב"טרויה" של וולפגנג פיטרסן לצד בראד פט ואורלנדו בלום. לאחרונה, כיכבה בסרט "אוצר לאומי" לצד ניקולאס קייג', ובימים אלה היא מצטלמת לסרט ההמשך, "אוצר לאומי 2" שייצא ב-2007. בין סרטיה הנוספים : "חג שמח" שהיה מועמד לאוסקר הסרט הזר 2006 ו "3 בפארק".
עוד משתתפים : מאת'יו גוד, ג'ו אנדרסון, ראלף ריאך, ניקולאס ג'ורג', ג'ורג' מנדל, ביל סטיוארט

סרט מוסיקלי ראוי המספק פרופיל מרתק ועשוי היטב - מומלץ !