המלכה

סרטו החדש והמדובר של הבמאי סטיבן פרירס, משרטט דיוקן נדיר ואינטימי של בית המלוכה הבריטי ושל הקשר המיוחד הנרקם בין הוד מלכותה, אליזבת' השנייה, לטוני בלייר, ראש ממשלת אנגליה. הוא היה מועמד ל-4 פרסי גלובוס הזהב וזכה בשניים : פרס התסריט ופרס השחקנית הטובה ביותר.

זוכה פרס התסריט, השחקנית הטובה ביותר והביקורת הבינלאומית, פסטיבל ונציה 2006.
באחד בספטמבר 1997 העולם התעורר עם החדשות הטרגיות על מותה הפתאומי של הנסיכה דיאנה. בבית המלוכה מתעורר קונפליקט משמעותי וצורך להגיע להחלטה איך לנהוג עם מה שהפך בין לילה מטרגדיה אישית של המשפחה לאסון לאומי.
טוני בלייר, ראש הממשלה החדש, הבין שהציבור הבריטי עובר מהפך ושינוי, ושנחוצה גישה מודרנית ופתוחה יותר לאירועי השעה. המוות של "נסיכת העם" (כפי שהוא כינה אותה אחר כך) הפגיש את הפוליטיקה ואת בית המלוכה עם הצורך להחליט איך לנהוג עם מה שהפך לאבל ציבורי-לאומי.
הלן מירן מגלמת את המלכה אליזבת' ה-2, בתפקיד אשר זיכה אותה בפרסי השחקנית הטובה ביותר הן בפסטיבל ונציה האחרון והן בטקס גלובוס הזהב. אליה חוברים מייקל שין בתפקיד טוני בלייר וג'יימס קרומוול, בתפקיד בעלה, הנסיך פיליפ. במאי הסרט מאפשר לנו להימצא בחדרי החדרים של האנשים המשפיעים ביותר באנגליה ולהיות עדים לרגעים מכריעים בחייה של האישה המיוחדת הזו, הנאלצת להשתנות, למרות החינוך שקיבלה, המסורת וההיסטוריה שכבלו את ידיה.
הסרט חושף ברגישות ובאופן אישי את התמודדותה של משפחה אחת עם אסון לאומי, ואת הקשרים המיוחדים שיש למשפחה הזו עם פוליטיקה, דעת קהל ועם מסורת בת מאות שנים.
מסמך חשוב ומעניין זה המוגש לנו על מגש מלכותי מתעד את הרישמיות המסורתית של בית המלוכה (מהאחוזה רחבת הידיים בסקוטלנד ועד לחלקים הפרטיים והנסתרים בארמון בקינגהם) ומולו ביתו המודרני של טוני בלייר ומשפחתו האינטימית.
יש כאן ממש משפחה במשבר, סגורה בעולמה... שכולה במקום של הכחשה. המשפחה חיה ב"בונקר" ואף אחד לא אמר להם מה קורה בלונדון או במדינה בכלל למעט טוני בלייר. במהלך השבוע הזה החלה התמרמרות כנגד בית המלוכה שהלכה וצברה תאוצה. מאידך, העולם המודרני של כוח ושלטון נבחר. לדברי הבמאי "הסרט הוא על הקונפליקט בין העולם הישן לעולם החדש... על מסורת, שהיא גם כוח – אבל גם חולשה – במדינה הזו".

ומנימה רשמית – מלכותית, אם תרצו, לנימה מעט אישית יותר :
אני חייבת להודות שבתי המלוכה של אירופה ובית המלוכה הבריטי בפרט תמיד היוו עבורי מקור לעניין. אני זוכרת את התמונות והידיעות מהמגזינים בצרפתית וגרמנית שסבתי הייתה קוראת ולימים, גם אני. דיאנה תמיד סימלה עבורי ליידי אמיתית עם טעם טוב ושיק יוצא מן הכלל וכל מה שעבר עליה ברבות השנים עורר, באופן טבעי , אמפתיה גדולה. תמיד אמרתי לעצמי שהיא מסוג הנשים שאשמח לפגוש, להכיר ואף לראיין. ואז הגיע גם אליי הראשון ספטמבר 1997 עם הידיעה הדרמטית. מה אגיד, נתמלאתי עצב ודמעות כי דבר מותה באמת נגע לי, כך מסתבר, הרבה יותר מכפי שהייתי מוכנה להודות. הבנתי מאוד את העם הבריטי בכאב שלו ואת ההלוויה המכובדת שעשו לה ושאלתי גם אני את עצמי שאלות באותו שבוע... אותן שאלות העולות בסרט. אני זוכרת את הכתבות הגדולות שהיו בכל אמצעי התקשורת בדבר הספקולציות בדבר אופן מותה של הנסיכה דיאנה – מורכבות ונוקבות – מה שהסרט אינו מספק כלל וכלל משום שהוא יוצא מתוך נקודת הנחה ברורה שחשיפת היתר התקשורתית לה זכתה – היא זו שבסופו של דבר הביאה למותה (למעט משפט אחד עוקצני של שרי בלייר...).
בהתייחס למלכה עצמה – הרגשות הן אמביוולנטיים : מחד – יש לי אליה הרבה הערכה וכבוד ולו בזכות העובדה שהיא נושאת עול לא קל על כתפיה ומייצגת את העם הבריטי בהרבה ענווה וכבוד. מאידך, תמיד סיקרן אותי הפרופיל הפסיכולוגי של אישה במעמדה, העובדה שהיא אחת הנשים העשירות בעולם ולאוו דווקא מתנהגת ככזו, הדרך בה נלקחות ההחלטות לגביי ילדיה אשר דאגו לספק סקנדלים לכל אורך השנים ואיך היא שורדת את החיים מלאי המחויבות והטקסיות – שנהדרים ככל שיהיו למתבונן מהצד – הם בטח לא קלים לביצוע. ואני יכולה עוד להמשיך...
בכל מקרה, דבר אחד הוא בטוח : הסרט הנוכחי מספק לא מעט מהתשובות על התהיות שלי ועוד כמותי. יש קטעים שאתה יושב באולם ולא מאמין למשמע אוזניך בהתייחס לתגובות שלה או להקשרים השונים, אך משהו במשחק של מירן ובאופן האינטליגנטי בו התסריט כתוב, גורם להבין הרבה יותר. אין הדבר אומר שתקבל את מה שאתה רואה, אך ללא ספק תבין הרבה יותר.
בהיבט זה, אני חייבת להודות שמירן והסרט כולו עושים הרבה יותר טוב מאשר ההיפך לבית המלוכה הבריטי ולמלכה בעיקר. האופן בו משתקפת אישיותה הוא מעניין ומקרב .
אגב, למירן קשר קארמתי מסוים עם הממלכה משום שהיא גילמה במהלך הקריירה שלה גם את המלכה שרלוט – עליו זכתה בפרס והשנה קטפה בטקס גלובוס הזהב פסלון אחד עבור הסרט הנוכחי ופסלון נוסף עבור גילום דמותה של המלכה אליזבת' הראשונה במיני סדרה לטלויזיה. מעניין, לא ?!

לסיכום, ניתן להבטיח שהסרט מספק לצופיו סיפור דרמטי מרתק עם בניית דמויות חכמה, משחק מובחר של מירן ויתר הקאסט, בימוי מדויק ומלכותיות ניכרת. למי שטרם מבין את אופיו והתנהגותו של העם הבריטי הידוע באיפוק המופתי שלו, יש כאן הזדמנות נפלאה להבין יותר.
אנו בתחילת חודש פברואר וממש בסופו מחכה לנו מעבר לפינה טקס האוסקר. הסרט מועמד גם שם בכל הקטגוריות החשובות וקשה לי להאמין שמישהי תחטוף ממירן את הפסלון המוזהב...

בריטניה – צרפת – איטליה / 2005 / 97 דקות

במאי : סטיבן פרירס ("גב' הנדרסון גאה להציג","דברים יפים מלוכלכים", "גיבור מזדמן", "ממזר קטן", "מרי ריילי", "נאמנות גבוהה", "ליאם", "מכבסה יפהפייה שלי", "יחסים מסוכנים", "הנוכלים" ועוד...)
קאסט :
הלן מירן – אחת השחקניות המוערכות בעולם עם קריירה ארוכה בתיאטרון, בקולנוע ובטלויזיה. על תפקידה המלכותי הראשון, כמלכה שרלוט בסרט "טירופו של המלך ג'ורג'", היא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן 1995 והייתה מועמדת לאוסקר בקטגורית שחקנית המשנה.
הקריירה הקולנועית של מירן החלה בשנות ה-60 בסרטו של מייקל פאוול "Age Of Consent", אבל הפריצה שלה התרחשה עם סרטו של ג'ון מקנזי "יום שישי הארור", כמאהבת של הגנגסטר, גיבור הסרט, בגילומו של בוב הוסקינס. אחרי "יום שישי הארור" הקריירה שלה נסקה. היא השתתפה ב"אקסקליבר" של ג'ון בורמן, "קאל" (עליו היא קיבלה את פרס השחקנית בפסטיבל קאן 1984) של ניל ג'ורדן, "מפרץ מוסקיטו", "הטבח, הגנב, אשתו והמאהב" של פיטר גרינווי, "המקום בו מלאכים פוחדים לדרוך" ועוד.
בשנת 1996 היא זכתה בפרס גלובוס הזהב על משחקה ב"Losing Chase”’. היא הייתה מועמדת, בפעם השנייה לאוסקר, על תפקידה בסרטו של רוברט אלטמן "פארק גוספורד", ומועמדת לפרס גלובוס הזהב על תפקידה ב"נערות לוח השנה".
בתחילת שנות ה-90 כיכבה מירן בסדרת הטלויזיה המצליחה והמוערכת "החשוד העיקרי", כבלשית ג'ין טניסון. על תפקידה בסדרה היא זכתה בפרס האמי ב-1999.
עוד משתתפים : מייקל שין, ג'יימס קרומוול, רוג'ר אלאם, אלכס ג'נינגס, סילביה סימס, הלן מקרורי

גאווה וצניעות בסרט מלכותי – בהחלט לראות !