"לפנות ערב" בקולנוע - מרגש, נוגה ואמיתי

לא בכל יום יוצא לאקרנים סרט עטור כל כך הרבה כוכבות המפגיש אימהות ובנות של המסך הגדול. בד"כ, אני נוהגת לקרוא לסרטים מסוג זה "סרטי מוקש", אך הפעם אין צורך משום שהמדובר ביצירה קולנועית רגישה, בעלת עושר ויזואלי ניכר, בימוי מהוקצע ומשחק שלא מותיר את המטפחות או הטישו יבשים.


"לפנות ערב" הוא סרט על הסודות שאנו חולקים, הסיכונים שאנו לוקחים ועל ההחלטות שאנו מקבלים לאורך חיינו. זהו סרט על הרגעים הקטנים, אך הגורליים, אשר מגדירים בסופו של דבר את מי שאנחנו. אותם רגעים של קשר בין אמהות לבנות, בין משפחה לחברים ובינינו לאהבות של חיינו...

בימיה האחרונים, אן גרנט (ואנסה רדגרייב) מספרת לשתי בנותיה על סוף שבוע אחד ובלתי נשכח שהתרחש 50 שנה קודם לכן, בו היא פגשה את אהבת חייה. באותו סוף שבוע של תשוקה ואהבה עזה , למדה אן הצעירה (קלייר דיינס) שההחלטות שאנו מקבלים יכולות להוביל אותנו לרגעי אושר בלתי צפויים אך גם לעצב קשה מנשוא, ושבסופו של דבר הגורל השזור ביומיום, הוא זה שמעצב את סיפור חיינו...

שני צמדי שחקניות, אמהות ובנות בחייהן האמיתיים, מגלמים אם, בתה וחברתה הטובה, בשלבים שונים של החיים: ואנסה רדגרייב (אן) היא אמה של נטשה ריצ'רדסון גם במציאות, ואילו מיימי גומר (חברתה הטובה של אן הצעירה) היא בתה של מריל סטריפ (המגלמת את אותה דמות כאישה בוגרת).

במאי הסרט, לאיוש קולטאי, הוא יליד בודפשט, הונגריה, שזכה להוקרה בינלאומית, תחילה כצלם ועתה כבמאי.
בשנת 2001 נענה לבקשתו של בן ארצו, חתן פרס נובל אימרה קרטס, לביים את סיפרו האוטוביוגרפי "ללא גורל", שכעבור חמש שנים ייצג את הונגריה בתחרות על פרס האוסקר לסרט הזר.
כצלם נקשר שמו להונגרי אחר, אישטבאן סאבו, החל מ"מפיסטו" (1981) זוכה האוסקר, דרך "קולונל רדל" (1984), "לפגוש את ונוס" עם גלן קלוז, , "להיות ג'וליה" (2004) ולאחרונה "Rokonok" (2006).
עבור ג'וזפה טורנטורה צילם קולטאי את "מלנה" (2000) ו"אגדת הפסנתרן" (1998). לפני כן צילם את "כשגבר אוהב אשה" (1990), "חברים בלי הפסקה" (1993), "קומדיה בלב ים" (1997) ואת "חופשה משפחתית" עם קלייר דיינס.

ועתה מעט על אנסמבל השחקניות המפאר את הסרט :
ואנסה רדגרייב זכתה בפרס האוסקר ובגלובוס הזהב על הופעתה לצד מריל סטריפ ב"ג'וליה" (1977) ושוב בגלובוס הזהב על תפקידה ב"אם הקירות האלה היו יכולים לדבר 2" (2002).
רדגרייב נולדה בלונדון, למדה בלט, פיתוח קול ותיאטרון, והופיעה לראשונה על הבמה לצד אביה, מייקל רדגרייב, בשנת 1958 בהצגה A Touch of the Sun"".
על המסך הגדול הופיעה, בין היתר, ב"אדם לכל עת" (1966), "יצרים" (1966) "Isadora" (1968) שזיכה אותה בפרס פסטיבל קאן, "רצח באוריינט אקספרס" (1974) "זקוף ת'אוזן" (1987) של סטיבן פרירס שזיכה אותה בפרס חוג המבקרים של ניו יורק, "גברת דאלאוויי" (1997) על פי הרומאן מאת וירג'יניה וולף בעיבודה לתסריט של השחקנית איילין אטקינס (ר' להלן), "נערה בהפרעה" (1999) וב"ונוס" (2006).
עם בתה נטשה ריצ'רדסון, שמופיעה לצדה ב"לפנות ערב", הופיעה בשנת 2005 בסרט "הרוזנת הלבנה".

נטשה ריצ'רדסון (קונסטנס האברפורד)
בשנת 1993 זכתה נטשה ריצ'רדסון בפרס הטוני ובשורה של פרסים אחרים על הופעתה ב"קברט". על הבמה הופיעה גם ב"חלום ליל קיץ", "האמלט", "חשמלית ושמה תשוקה" ולצד אמה, ואנסה רדגרייב, ב"השחף".
בקולנוע הופיעה, בין היתר, "חודש בכפר" (1987), "נל" (1994), "אבא מתארס" (1998) על פי "אורה הכפולה" של אריך קסטנר, "יפה במנהטן" (2002) ולצד אמה ב"הרוזנת הלבנה" (2005).

מריל סטריפ (ליילה רוס)
מריל סטריפ היתה מועמדת לפרסי אוסקר יותר מכל שחקנית או שחקן בעולם. מתוך 14 מועמדויות היא זכתה פעמיים – עבור "קרמר נגד קרמר" (1979) ו"בחירתה של סופי" (1982). לגלובוס הזהב היתה סטריפ מועמדת 21 פעמים וב-6 מהן זכתה – לאחרונה עבור "השטן לובשת פראדה" (2006).
היא הופיעה גם ב"ג'וליה" עם ואנסה רדגרייב, "צייד הצבאים" (1978), "מנהטן" (1979), "אהובת הקצין הצרפתי" (1983), "זכרונות מאפריקה" (1985), "הגשרים של מחוז מדיסון" (1995), "אדפטיישן" (2002), "פשוט מאוהבת" (2005) ובסדרת הטלוויזיה המדוברת "מלאכים באמריקה" ועוד.
בשנת 2003 קיבלה סטריפ את פרס סזאר של כבוד על מפעל חיים ושנה לאחר מכן העניק לה המכון האמריקני לקולנוע פרס דומה.

מיימי גאמר (ליילה ויטנבורן)
מיימי גאמר נולדה ולמדה תאטרון בניו יורק. ב-2005 החלה להופיע על הבמה ושנה לאחר מכן נראתה על המסך ב"התרמית" של לאסה הלסטרום.
המפיק ג'פרי שארפ חושף כי רק לאחר שני מבחני בד בהם השאירה את בוחניה פעורי פה מרב התפעלות, גילו לבמאי שהמועמדת בה בחר היא במקרה בתה של מריל סטריפ...

גלן קלוז (גב' ויטנבורן)
כבר בהופעתה הקולנועית הראשונה הייתה גלן קלוז מועמדת לאוסקר, עבור משחקה ב"החיים על פי גארפ" (1982). מאז היא הייתה מועמדת לאוסקר גם על "החברים של אלכס" (1983), על "הטוב מכולם" (1984), על "יחסים מסוכנים" (1988) של סטיבן פרירס ועל המותחן המדובר "חיזור גורלי" (1987).
קלוז הופיעה, בין היתר, גם ב"האמלט" (1990), "לפגוש את ונוס" (1991), "העיתון" (1994) של רון האוורד, בסרטי "כלבים וגנבים", ב"אייר פורס 1" (1997), בסרטו של רוברט אלטמן "מי רצח את קוקי?" (1999), וב"דברים שאפשר לדעת עליה" (2004).

טוני קולט (נינה מארס)
טוני קולט היתה מועמדת לפרס האוסקר על הופעתה בסרט "החוש השישי" (1999). היא הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב 3 פעמים: ב- 2006 עבור "מיס סאנשיין הקטנה" וסרט הטלויזיה "צונאמי" ובתחילת דרכה עבור "חתונתה של מיוריאל" (1994), עליו זכתה גם בפרס המכון האוסטרלי לקולנוע.
המכון האוסטרלי לקולנוע העניק לה פרסים נוספים מאז, על הופעתה ב"סיפור יפני" (2003), בנוסף למועמדויות על הופעתה ב-Spotswood (1992) ו"בנעליה" בשנת 2006.
קולט הייתה מועמדת, כחלק מאנסמבל, לפרס איגוד השחקנים לצוות המצטיין של "השעות" וזכתה בפרס עבור "מיס סאנשיין הקטנה".
טוני, שנולדה באוסטרליה והתחנכה במכון הלאומי לאמנויות הבמה, הופיעה בין היתר גם בסרטים "על חברים ולוויה אחת" (1996), "אמה" (1996) לפי ג'יין אוסטן, "ולווט גולדמיין" (1998)

קלייר דיינס (אן גרנט)
קלייר דיינס הופיעה לראשונה בסדרת הטלוויזיה "אלו הם חיי", עליה היתה מועמדת לפרס אמי ולגלובוס הזהב.
על המסך הגדול הופיעה, בין היתר, ב"נשים קטנות" (1994), "אוהבת, לא אוהבת" (1996) , "רומיאו ויוליה" (1996), "סיבוב פרסה" (1997) של אוליבר סטון, "מוריד הגשם" (1997) של פרנסיס פורד קופולה, "המין היפה" (2004) וב"עד שהמשפחה תפריד בינינו" (2005).
בקרוב נראה את דיינס ב - "Stardust" לצד מישל פייפר, רוברט דה-נירו ופיטר או'טול.

איילין אטקינס (האחות)
דיים איילין אטקינס החלה את דרכה על במות לונדון עם "אל תשטו באהבה" ו"אגדת חורף" של שקספיר, "רצח האחות ג'ורג'" של פרנק מרקוס, "ליל האיגואנה" של טנסי ויליאמס ו"חדר משלה" על פי וירג'יניה וולף.
בטלויזיה הופיעה ב"כל אנשי סמיילי" (1982), ו"שנינות" (2001) ובקולנוע ב"אקווס" (1977), "המלביש" (1983), "זאב" (1994), "יריד ההבלים" (2004) של מירה נאיר ובשלושה קוטפי אוסקרים מן השנים האחרונות: "פארק גוספורד" (2001) של רוברט אלטמן, "קולד מאונטן" (2003) ו"השעות".

לצדן משחקים : יו דאנסי ופטריק וילסון .

מומלץ לראות בין נשים ולו בשל העובדה שעודף הרגשנות של הסרט ואורכו כבד מדיי על הגבר הממוצע...

ועתה למבצע !
גולשות האתר מוזמנות לשלוח לנו למערכת סיפורים דומים המבוססים על אירועים שקרו לכן או לבנות משפחותיכן ומבין הסיפורים שיישלחו - המיטב יעלו והתפרסמו באתר ושתיים מהכותבות אף תזכנה בזוג כרטיסים לסרט.
לשליחת סיפורים : iwomen1@gmail.com

מצפים לכן...