כתבות - מיומנו של אזרח: קמתי, שמעתי, אכלתי, קראתי, היה עצוב מאוד בלי שרון אתר נשים s
חברה הרשמה לאתר
היום באתר 19/05/2024
אימייל
סיסמא
פורטל נשים - iWomen
יצירת קשר    |   
דף הבית > כתבות > מיומנו של אזרח: קמתי, שמעתי, אכלתי, קראתי, היה עצוב מאוד בלי שרון
  כתבות אחרונות
רותי מייק עושה ניסים בעור. רותי מייק עושה ניסים בעור.

פלאפון משיקה שירותי מוסיקה חדשים לאוהבים קליפ אישי ושיר בהקדשה אישית פלאפון משיקה שירותי מוסיקה חדשים לאוהבים קליפ אישי ושיר בהקדשה אישית

יש אלוהים: תהיה איקאה בראשון לציון יש אלוהים: תהיה איקאה בראשון לציון

"דואט-מרכז לטיפוח הזוגיות"

התחבורה הציבורית ביישובים הערביים בישראל מצומצמת מאוד והנשים הן הנפגעות העיקריות התחבורה הציבורית ביישובים הערביים בישראל מצומצמת מאוד והנשים הן הנפגעות העיקריות

הנשיקה

למה גילה קצב בכתה למה גילה קצב בכתה

  לכתבות הקודמות ליחצו כאן


שתפו בפייסבוק

מיומנו של אזרח: קמתי, שמעתי, אכלתי, קראתי, היה עצוב מאוד בלי שרון

מאת: יובל בן-בסט


בליל יום רביעי ראיתי את הסרט "נעליה" . מכירים את הסרטים האלה שעושים משהו בלב?איזה צביטה כזאת שגורמת לתחושה נעימה ואופטימיות?
כשיצאתי מהסרט ראיתי שקבלתי דו"ח חנייה. בדרך כלל כשזה קורה זה גורם לי לא לאהוב את הפקח/ת ואף לשחרר קללה עסיסית, דווקא הפעם אמרתי וואללה הסרט הזה היה שווה. הייתי עדיין בתוך החוויה של הסרט. בדרך שמעתי משהו על ראש הממשלה, ולא ייחסתי לזה חשיבות, זכרתי רק שראש הממשלה צריך לעבור צנתור.
הגעתי הביתה והתחלתי לעבוד על האתר שלי שעלה לאוויר בתחילת השנה. כשהחלטתי ללכת לישון, ב- 23:30, פתאום צלצל הטלפון.
על הקו היה חבר שלי שמוליק, חבר טוב שהכרנו לאחר רצח יצחק רבין. שמוליק אומר לי שאריק עבר אירוע מוחי, שהוא בבית החולים, שאומרים שהמצב לא טוב.
תוך שנייה הטלוויזיה הייתה פתוחה, מה להגיד לכם: לעומת הפסטיבל התקשורתי שהיה באירוע המוחי הראשון לפני שבועיים בערך שאז הייתה לי תחושה שהתקשורת מלבה את כל העסק, הפעם התחושה שונה, ככל שהדיווחים התקדמו, והשטף דם הפך להיות יותר ויותר מאסיבי ככה תחושה רעה הציפה אותי. נזכרתי בלילה הקודר ההוא, שהיה לפני עשר וחצי שנים, עמדתי בדיוק ממול, שמעתי רעש מוזר והבהוב ירוק שעד היום אני לא מבין מהו, וככה איך שהלכנו הביתה פתאום הודיעו ברדיו שהיו יריות בכיכר. ואז ההודעה שיצחק נרצח, התחושה של אז כאשר אני הולך אחורה בזמן היא בדיוק כמו שאני חוזר קדימה להיום בתחושה של עצב עמוק.

בלילה ששרון הובהל לבית החולים, החלטתי לא להעציב את אמא שלי: קודם כל כי עברנו תקופה לא קלה בבית שלנו מאז שאחותי ז"ל נפטרה ב-1994 מדום לב.

אימא שלי בדעותיה עומדת במרכז ושמאלה, והיא רצתה להצביע לשרון (רק שאבא שלי לא ישמע) אז אמרתי משהו כמו שנראה לי שיהיה בסדר. הייתי ער עד 1:30 ובסוף הלכתי לישון.
כשקמתי אתמול בשש בבוקר לשמוע מה קורה, ואמרו שהמצב עדין קשה, ידעתי שזה הולך להיות יום קשה לי באופן אישי ולעם ישראל. למרות שהייתי חלוק עם שרון בדעות המדיניות לפחות (אני זוכר עד היום את עמידתו בכיכר ציון כשהמון מתלהם קורא "רבין רוצח" ) למרות זאת התפנית האמיצה שעשה, ההתנתקות והעמידה האיתנה מול אותו המון מתלהם, ובכלל ההרגשה שלי שמשהו בו התרכך מאז מותה של אשתו האהובה לילי. בכל מקרה הרבה סימפטיה הייתה לי אליו בתקופה האחרונה, וכשחברי השמאלנים אמרו שהם רוצים להצביע לו, יכולתי להבין מהיכן זה בא ואף להסכים איתם.
אמא שלי קמה קצת אחרי ואמרה בקול מריר, "למה דווקא עכשיו, זה לא יכול היה להיות אחרי הבחירות" . במשך כל אותו היום העדפתי להיות שקוע בעבודה, פעם אחת הבטתי בעיתון, זה הספיק לי. יש משהו בימיים כאלה, שגורמים ללב להתרכך, משהו בנו הופך לרך יותר, הצפירות בכביש נהיות יותר שקטות ומבוישות. ואולי זאת הנחמה, שאפשר גם אחרת.





נוצר: 1/6/2006 9:41:00 AM
עודכן: 1/6/2006 11:30:00 AM

זכויות נשים גרסה להדפסה בעיקר נשים שלח לחבר
רק נשים