על מעמד האישה

מאת : מערכת iwomen


"אני מאמינה שידע הוא כוח ושלנשים חייבת להיות זכות בחירה.
אני מאמינה שעל כולנו להיות סובלניות כלפי כל בחירה" כך אמרה
רונית לב ארי, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במפגש הייסוד
של "נשים קוראות ללדת" שהתקיים ב 27.7.01 .באירוע נכחו גם חברת
הכנסת תמר גוז'נסקי, עורכת הדין אלה גרא העומדת בראש שדולת
הנשים ועורכת הדין מיכל בראון, נציגת נעמ"ת. יחד עם הארגון לקידום
בריאות נשים ו"אם לאם" הכריזו ארגונים אלה על תמיכה ברעיונות הקבוצה.
האירוע ריכז אנשים דעתנים רבים. דיאנה אידלמן קרת, מקימת "בראשית-
שירות תמיכה להורים" סיפרה על מפגש עם אתיופיות שרק הגיעו ארצה.
הן היו מסוגלות לדעת מתי בדיוק תלדנה מתוך חיבור מופלא לגופן ויכולת
לקרוא את סימני הגוף והעובר. עם הגיען לחדרים עמוסי הטכנולוגיה הן כל
כך נלחצו עד שלידותיהן נעצרו. כשאנחנו כורעות ללדת, אנחנו פונות אל
הרפואה המודרנית ומבקשות רפואה אנושית, אשר תכלול את קול האישה
שכמעט איננו נשמע. אידלמן קרת דיברה על היולדת שלא מודעת לכוחה
ולאפשרויות שעומדות בפניה. את העמדה הזו חיזק ד"ר ראובן לוינסקי מומחה
בהריונות בסיכון גבוה אשר פרש זה עתה מעבודתו בת עשרים השנה בבית
החולים "בני ציון-רוטשילד" במחאה על ההתנהגות היהירה כלפי נשים בזמן
הלידה. לוינסקי סיפר כיצד עמיתיו נוהגים להגיע בבוקר לחדר בו שוכבות
נשים הרות, לבצע בדיקות וגינליות ולפקוע מי שפיר כדי "לזרז את העסק".
"בנוף הזה הייתי חריג" סיפר: "כאשר רק בדקתי מה שלומן של היולדות
והתבוננתי במוניטור, מודע ליכולתה המופלאה של היולדת ללדת ולעובדה
שהתערבות רפואית לרוב לא נחוצה" לוינסקי הזכיר את התנוחה בה יולדות
כיום מרבית הנשים המערביות -שוכבות על גבן ברגליים מפוסקות "מדוע
ליילד בתנוחה מגוחכת זו? מכיוון שאבר המין של הנשים נמצא בגובה פניו
של הרופא והוא אינו צריך להתכופף?" לוינסקי הזכיר מחקרים המוכיחים
יעילות לתנועתיות בלידה, הוא ציין את העובדה שאין צורך להחזיק נשים
בצום ושיש לאפשר להן לשתות ולאכול קלות. מרים שיבלי, מפקחת אגף
היולדות, בית החולים נצרת (האנגלי) הציגה מסמך שהפיק בית החולים
המאפשר ליולדת לדעת מהן האפשרויות העומדות בפניה ולציין מה רצונה
עוד לפני הגיעה ללידה והוכיחה כך שחדר הלידה יכול לתמוך ביכולת
הבחירה של היולדת. אחראית חדר לידה בנהריה, המיילדת רות ביטון הציגה
מודל של תקשורת אמפטית שפיתחה והנחילה לצוות. המיילדות זיהו מסרים
שליליים בהן נהגו להשתמש כמו "את לא לוחצת מספיק חזק" או "מה את
צורחת". הבינו כי אלה מחלישים את היולדת ולמדו לתת חיזוקים. מיכל
בונשטיין ,מיילדת ומדריכת קורסי מיילדות לתמיכה בלידה טבעית, סיפרה
כי פעמים רבות המיילדות מופתעות מבקשה של היולדת רק מכיוון שמעולם
לא נתקלו בלידה בכריעה. הן שמעו על כך אבל זה נראה להן משהו מהאגדות
ואינן יודעות כיצד לתמוך בלידה כזו. בונשטיין העבירה מסר ליולדות:
"המיילדות זקוקות לתקשורת אמפטית. העצימו את המיילדות והן
תעצמנה אתכן."מיילדת לידות הבית הוותיקה, אילנה שמש, דברה על
בטיחותן של לידות הבית ליולדות בסיכון נמוך. שמש הפריכה מיתוסים
באשר ללידות הבית וטענה כי גם בהולנד אין אמבולנס המחכה לכל יולדת
מחוץ לבית וכי מחקרים שליולדות בסיכון נמוך הבית אינו מקום פחות טוב
מבית החולים, ללידה. לסלי וולף (רוטשילד) הציגה תוכנית למרכזי לידה
תוך שהיא מציינת את החסכון הכספי למדינה (לידות קצרות יותר, פחות
התערבויות, פחות ציוד, רופאים). וולף התייחסה לחווית הלידה הרכה,
החדר הביתי והשהות לאחר הלידה ואת האווירה האוהבת בה עטופים
הילוד,היולדת וייתר המלווים. זאת אל מול קבלת הפנים של העובר בבתי
החולים רבים כשהוא מופרד מאמו, נשטף תחת זרם מים חזק ומקבל טיפולים
שונים, מבלי שניתן על כך הסבר להוריו: "הילד מובל אחר כבוד לתינוקיה
לצווח תחת אורות פלורסנט בוהקים יחד עם אחיו הרעבים לשד, תוך שהוא
מקבל מסר תת הכרתי שהעולם אכזר ושעליו לדאוג לעצמו כי אין מי
שידאג לו. "גילה רונאל דיברה על משמעות התמיכה המקצועית הרציפה
של הדולה: "מחקרים מלמדים כי נוכחות של אישה תומכת, המכונה דולה,
אשר משמשת לאם היולדת כעין "אמא", מפחיתה את האורך הממוצע של
הלידה מהקבלה ועד להגחתו של התינוק. נוכחות הדולה הביאה לידי כך
שהאם תהיה ערה יותר לאחר הלידה, כך שתוכל ללטף יותר את תינוקה
ולדבר אליו. "בכנס הוחלט לפעול בשלושה מישורים: המישור הפוליטי
(הפרדת מענק לידה ממקום הלידה והקמת מרכזי לידה). בתחום מרכזי
הלידה (עריכת תוכנית פעולה ואיסוף מחקרים על מרכזי לידה קיימים
בעולם) ובתחום התקשורת. הנוכחים התבשרו על הפיכת התנועה לעמותה
שפועלת למען העצמת נשים, ליצירת תנאים המאפשרים לידה ידידותית
ליולדת ולילוד, למיסוד לידות הבית, פתיחת מרכזי לידה, פעילות למען
שיפור הסיעוד המילדותי בבתי חולים, מתן אפשרות לנשים לבחור היכן
תלדנה, מי יהיו המלווים, מה יהיה אופי הלידה וכמובן האם התינוק יישאר
איתן או לא, פתיחת מרכזים לתמיכה בתקופה שלאחר הלידה ועוד. נסיים
בדבריה של אדריאן ריץ', שכתבה את "ילוד אשה": "כל עוד הלידה נותרת
חוויה של מסירה סבילה של מוחותנו וגופנו לסמכות ולטכנולוגיה גבריות,
לא נוכל ליצור שינוי אמיתי. בעולם הזה נשים יצרו חיים חדשים באמת, כאשר
הן ילדו לא רק ילדים, אלא גם חזונות וחשיבה הנחוצים כדי לכלכל, לנחם
ולשנות את הוויה האנושית"