תרבות - פרק ראשון מספרה החדש של רונית ידעיה אתר נשים s
חברה הרשמה לאתר
היום באתר 29/03/2024
אימייל
סיסמא
פורטל נשים - iWomen
יצירת קשר    |   
דף הבית > תרבות > פרק ראשון מספרה החדש של רונית ידעיה
  כתבות אחרונות
מחזמר ישראלי מקורי ואקטואלי בתיאטרון חיפה, "ג'נטלי"

"נדיה שם זמני" - סרטה של הבמאית טובה אשר, בכיכובה של נטע שפיגלמן הנפלאה

<p>מה לרוץ לראות ולמה כדאי לחכות או אפילו לא לטרוח ללכת...</p>

מה לרוץ לראות ולמה כדאי לחכות או אפילו לא לטרוח ללכת...


זה ורה שוב והפעם ב"שלוותא"...

<p>תרבות ישראלית טעונה שיפור - על נימוסים, הליכות ודרך ארץ</p>

תרבות ישראלית טעונה שיפור - על נימוסים, הליכות ודרך ארץ


כשהיא מצאה אותי Then She Found Me כשהיא מצאה אותי Then She Found Me

טקס יום שואה בסינמטק ירושלים

מגוון אירועי מוסיקה, מחול, ערבי ספרות ועיון בצד הופעות אורחות מגוון אירועי מוסיקה, מחול, ערבי ספרות ועיון בצד הופעות אורחות

על מלוכה, חברה, נשים, אנשים וכל מה שביניהם... על מלוכה, חברה, נשים, אנשים וכל מה שביניהם...

קונצרט מיוחד בחיק הטבע יתקיים בחוה קונצרט מיוחד בחיק הטבע יתקיים בחוה"מ פסח, יום ה' ה- 24/4/08

"כלות המדבר", סרטה של עדה אושפיז זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בתחרות הישראלית

המדריך האולטימטיבי להתמצאות בחג המדריך האולטימטיבי להתמצאות בחג

נפתח המרכז לאתנוגרפיה ופולקלור של עכו והגליל נפתח המרכז לאתנוגרפיה ופולקלור של עכו והגליל

הפקה ייחודית של בארוקדה לאופרה הפקה ייחודית של בארוקדה לאופרה "המשרתת הגבירה" במסגרת שנת פולין בישראל

מיליונר אמריקני צעיר רכש את חברת ההפקות "חיים בוזגלו הפקות"

לב חדש עתיד לפעום בצפון העיר לב חדש עתיד לפעום בצפון העיר

אוסף הסרטים הקצרים של פיקסאר – עכשיו ב-די.וי.די
אוסף הסרטים הקצרים של פיקסאר – עכשיו ב-די.וי.די

להיטי ה דיוידי החדשים החל מחנוכה להיטי ה דיוידי החדשים החל מחנוכה

שותתי הכיסים – מחזות הזמר הגדולים של החג ! שותתי הכיסים – מחזות הזמר הגדולים של החג !

קולנוע עירוני בסנדוויץ בר יהודה הלוי קולנוע עירוני בסנדוויץ בר יהודה הלוי

מבטהובן ועד מבטהובן ועד "שר הטבעות" - רפרטואר חובק עולם וסיגנונות

טקס פרסי אופיר - הערב שהיה טקס פרסי אופיר - הערב שהיה

תוצרת סין -  אמנות עכשווית: 1988- 2006 תוצרת סין - אמנות עכשווית: 1988- 2006

די.וי.די חדשים לחגים מבית גלובוס יונייטד

"יופי - מילה גסה"

מסע נשים במדבר יהודה. 
מסע נשים במדבר יהודה.

פסטיבל הסרטים הישראלי ה-22: בהוליבוד כמו בהוליבוד
פסטיבל הסרטים הישראלי ה-22: בהוליבוד כמו בהוליבוד

חשיפה זוהרת של יופי
חשיפה זוהרת של יופי

נשים משוררות אהבה שירה, שירים ומונולוגים לציון יום האשה הבינלאומי נשים משוררות אהבה שירה, שירים ומונולוגים לציון יום האשה הבינלאומי

מאיר סלומןן מצג בישראל אחרי 35 שנה בהולנד מאיר סלומןן מצג בישראל אחרי 35 שנה בהולנד

לקראת טקס האוסקר...
לקראת טקס האוסקר... "איש הענבים" במחווה לעולם הקולנוע עם "בית פתוח מהסרטים"

אתם חייבים לבוא לראות את הנגב פורח אתם חייבים לבוא לראות את הנגב פורח

תערוכת איורים חדשה ויוצאת דופן תערוכת איורים חדשה ויוצאת דופן

"נכנס יין, יצאה תרבות" - מני פאר ב'איש הענבים'

סרטים חדשים על המסך הגדול
סרטים חדשים על המסך הגדול

סיינטולוגיה פותחת ארגון חדש וחשוב בברלין
סיינטולוגיה פותחת ארגון חדש וחשוב בברלין

טקס גלובוס הזהב 2007 טקס גלובוס הזהב 2007

"סגולות האשה" בהפנינג רוחני עוצמתי

קרנבל – בונציה – קרנבל!!!
קרנבל – בונציה – קרנבל!!! "כרמל שרותי תיירות" מציעה חבילה לקרנבל המסכות בונציה

ינואר בסינמטקים: פסטיבל הקולנוע הבריטי השביעי 
ינואר בסינמטקים: פסטיבל הקולנוע הבריטי השביעי

נהג ציירת  -   קונצרט לשניים

נהג ציירת - קונצרט לשניים

השד הנזירה והילד הקסום – אירוע השקה לספר חדש וחשוב
השד הנזירה והילד הקסום – אירוע השקה לספר חדש וחשוב

נצרת  -  קסם של מקום
נצרת - קסם של מקום

הצעות לחגיגות השנה האזרחית החדשה!
המסעדות המובילות בארץ נערכות עם שלל הצעות מפתות לחגוג את השנה האזרחית החדשה 2007 , הגורמה עלינו, הנשיקה בחצות עליכם... 
הצעות לחגיגות השנה האזרחית החדשה! המסעדות המובילות בארץ נערכות עם שלל הצעות מפתות לחגוג את השנה האזרחית החדשה 2007 , הגורמה עלינו, הנשיקה בחצות עליכם...

'האב'  - מי האבא?
'האב' - מי האבא?

רשת מלונות דן מציגה – תערוכת רשת מלונות דן מציגה – תערוכת "75 למלון המלך דוד"

חנוכה במוזיאון המדע ע חנוכה במוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים

ירושלים של סופי שבוע
ירושלים של סופי שבוע

חדשות התיירות
חדשות התיירות

ביקורות חדשות לסרטים שעל המסך הגדול
ביקורות חדשות לסרטים שעל המסך הגדול

חדש על בימת בצ חדש על בימת בצ"א : "הפרעות קצב" – מחזה מקורי מאת אבישג חייק

תערוכה חדשה: גויסה לכת בגיל 17, נפלטה בגיל 21.  
השריטות מדממות עד היום
תערוכה חדשה: גויסה לכת בגיל 17, נפלטה בגיל 21. השריטות מדממות עד היום

איזאבלה- הקונפליקט הנצחי
איזאבלה- הקונפליקט הנצחי

אקולנוע צפון בראש פינה – סופ אקולנוע צפון בראש פינה – סופ"ש של איכות הסביבה בקולנוע

בקורת סרט: מים
בקורת סרט: מים

פסטיבל פסטיבל "סרטים ויוצרים" ברמת הנגב

טטריס
טטריס

היה היה פעם גן דודבנים......
היה היה פעם גן דודבנים......

תקופת הסתגלות
תקופת הסתגלות

הסרט הסרט "שלוש אמהות" ישתתף במספר פסטיבלים יוקרתיים ברחבי העולם

ומה חדש על המסכים?
ומה חדש על המסכים?

גיל חובב- אין עליו גיל חובב- אין עליו

העולם הקסום של הקבלה הצפתית
העולם הקסום של הקבלה הצפתית

NO אקזיט
בימוי ותסריט: דרור סבו 
הפקה: 'שמים' הפקות
שחקנים: עופר שכטר, גל זייד, נועה ברקאי, אמנון וולף, מלי לוי, מיכאל מושונוב NO אקזיט בימוי ותסריט: דרור סבו הפקה: 'שמים' הפקות שחקנים: עופר שכטר, גל זייד, נועה ברקאי, אמנון וולף, מלי לוי, מיכאל מושונוב

ההצגה חייבת להמשך ההצגה חייבת להמשך" פסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-22 חיפה חוה"מ סוכות 7 באוקטובר – 14 באוקטובר 2006

'אדמה משוגעת' לתחרות האוסקר בהוליבוד 
'אדמה משוגעת' לתחרות האוסקר בהוליבוד

'ברתולינה' או: אהרון ברק ואהד נהרין 'ברתולינה' או: אהרון ברק ואהד נהרין

'ברתולינה' או: אהרון ברק ואהד נהרין

"החלום הוא צייר גדול" מופע לכל המשפחה ע"פ שיריה של לאה גולדברג

סרט ישראלי חדש בהשתתפות ליאור אשכנזי סרט ישראלי חדש בהשתתפות ליאור אשכנזי

לקראת ראש השנה לראשונה בישראל- פסטיבל תפוחים בקניון גבעתיים.
לקראת ראש השנה לראשונה בישראל- פסטיבל תפוחים בקניון גבעתיים.

פסטיבל פסטיבל "ימי היין" הפסטיבל הראשון מסוגו בתל אביב

"פסטיבל העגבנייה II " יוצא לדרך בחול המועד סוכות בחבל שלום - ממשיכים את המסורת

חדשים על המסכים...
חדשים על המסכים...

מארז DVD של הבמאי אבי נשר, הכולל את מארז DVD של הבמאי אבי נשר, הכולל את "הלהקה", "זעם ותהילה" ו"סוף העולם שמאלה"

המחזה ארץ הצללים עולה השבוע בפסטיבל פותחים מסך בבית לסין. המחזה ארץ הצללים עולה השבוע בפסטיבל פותחים מסך בבית לסין.

ההצגה ההצגה "שמנה" עשויה היטב. כדאי לראות, בפרט לשמנים ולשמנות

ההצגה 'שעה וחצי איחור' היא דרמה קומית לבני חמישים פלוס ההצגה 'שעה וחצי איחור' היא דרמה קומית לבני חמישים פלוס

רשימת המועמדים לפרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע 
רשימת המועמדים לפרסי האקדמיה הישראלית לקולנוע

ביקורת למבחר סרטים חדשים - אביבה אהובתי, סופרמן חוזר ועוד. ביקורת למבחר סרטים חדשים - אביבה אהובתי, סופרמן חוזר ועוד.

פסטיבל הקולנוע הברזילאי ה – 6 נפתח בסינמטקים. ההקרנות בחיפה- התבטלו. פסטיבל הקולנוע הברזילאי ה – 6 נפתח בסינמטקים. ההקרנות בחיפה- התבטלו.

100 אירועים באוגוסט בפסטיבל האנימציה קומיקס וקריקטורה 100 אירועים באוגוסט בפסטיבל האנימציה קומיקס וקריקטורה

סיכום הסרטים הישראלים בפסטיבל הסרטים בירושלים סיכום הסרטים הישראלים בפסטיבל הסרטים בירושלים

ביקורות סרטים: שודדי הקאריביים 2, טאפאס, כיפה אדומה ועוד ביקורות סרטים: שודדי הקאריביים 2, טאפאס, כיפה אדומה ועוד

הפסטיבל הבינלאומי ה-15 לתיאטרון בובות- לילדים ולמבוגרים! הפסטיבל הבינלאומי ה-15 לתיאטרון בובות- לילדים ולמבוגרים!

"חברות עם כסף" מתייחס לנושא החשוב – כסף והמחסור בו.

הסדנה הבינלאומית לאופרה חוגגת 20 שנה והקהל מוזמן לקחת חלק. הסדנה הבינלאומית לאופרה חוגגת 20 שנה והקהל מוזמן לקחת חלק.

ביקורות על שלל הסרטים שיעלו למסכים בתחילת יולי ביקורות על שלל הסרטים שיעלו למסכים בתחילת יולי

הסרט הסרט "בעקבות האהבה" הוא מסע למחוזות קניה ולמחוזות הנפש

פסטיבל הכלייזמרים המסורתי בצפת הוא חגיגה מוסיקלית פסטיבל הכלייזמרים המסורתי בצפת הוא חגיגה מוסיקלית

מיטב אמני הג'אז תחת כיפת השמיים אל מול נופו עוצר הנשימה של מכתש רמון. מיטב אמני הג'אז תחת כיפת השמיים אל מול נופו עוצר הנשימה של מכתש רמון.

"עניין של זמן"-קומדיה רומנטית קייצית קלילה ומשעשעת.

פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים ייפתח ב 6.7.06 פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים ייפתח ב 6.7.06

בחודש יולי תוכלו להנות מסיורי שקיעה ליד הים של ת בחודש יולי תוכלו להנות מסיורי שקיעה ליד הים של ת"א יפו

מיולי יוצג 'דקה דאנס' בגרסה עדכנית בביצוע אנסמבל בת-שבע מיולי יוצג 'דקה דאנס' בגרסה עדכנית בביצוע אנסמבל בת-שבע

סרט ציורי ומרגש של הבמאי זוכה האוסקר עטור השבחים, ניל ג'ורדן סרט ציורי ומרגש של הבמאי זוכה האוסקר עטור השבחים, ניל ג'ורדן

פסטיבל במוזה - הופעות וסדנאות בהשתתפות אמנים מהשורה הראשונה פסטיבל במוזה - הופעות וסדנאות בהשתתפות אמנים מהשורה הראשונה

מוזיקה, אופנה, אוכל, רקדנים והופעות ב-3 ימים של קרנבל לטיני מוזיקה, אופנה, אוכל, רקדנים והופעות ב-3 ימים של קרנבל לטיני

עונה חדשה עשירה בתכנים בתזמורת הקאמרית הישראלית עונה חדשה עשירה בתכנים בתזמורת הקאמרית הישראלית

רביעי וחמישי במדרחוב נחלת בנימין:פסטיבל עלית קפה תיאטרון!
רביעי וחמישי במדרחוב נחלת בנימין:פסטיבל עלית קפה תיאטרון!

  לכתבות נוספות ליחצו כאן


שתפו בפייסבוק

פרק ראשון מספרה החדש של רונית ידעיה

מאת:
פרק ראשון מספרה
החדש של רונית
ידעיה
מאת: מערכת IWomen

באדיבות "כתר"

קודם מוטי עזב, אולי הוא היה יותר מדי יפה בשבילי, עשיר, אחר כך
הילדה, אחר כך הכרתי את רוֹמַן. אמא מתה לפני הכול. בערך
בסדר הזה.

פעם ראשונה שמוטי בא לדירה - לפני זה היינו הולכים לדירה של חבר
שלו, או לבית מלון ליד הבורסה, או נשארים במשרד עד שיעקב
יסתלק - הוא הלך בביטחון ישר לחדר של היַלדה: למרפסת.
הוא חשב שזה החדר-שינה. לא חשבתי שהיא תהיה בבית בבוקר.
היא ישבה על המיטה ועישנה, רואה ברעש טלוויזיה. הוא הסתכל
עלי מופתע ושאל, מה קורה כאן בבית הזה? היא המשיכה לעשן
והביטה גם בו עם העיניים החוצפניות שלה. נתתי צעקה, מה את
עושה כאן? היא אמרה שלא התחשק לה ללכת לבית ספר, יש
לה בחילה. ניסיתי להוציא לה את הסיגריה מהיד, אבל במקום
זה מעכתי אותה והאפר התפזר על הסדין, שכבר היה מטונף. היא
צחקה לי בפרצוף ואמרה, מה את צועקת, זה רק סיגריה, אפשר
לחשוב שאני עומדת ערומה כל ערב על במה. על מה את מדברת,
צעקתי. כאילו שאת לא יודעת שכולם יודעים, היא אמרה, היו בנים
מהבית-ספר, הם ראו אותך, הם רצו לבדוק גם אותי אחר כך, מה
למדתי בבית, תפסו אותי בחצר, דחפו ידיים - אולי למדת כמה
דברים מאמא שלך, תתפשטי, תתפשטי, נראה אם את דומה לה,
אולי למדת משהו, למה את כל כך מכוערת עם כזאת אמא ג'ינג'ית,
תזיזי את התחת כמו אמא, רקדנית, הם סיפרו לי איזה רקדנית גדולה
את, מסתובבת על עמוד כמו תרנגולת על שיפוד. מוטי תפס ומשך
אותי משם לפני שהייתי גומרת אִתה. אם אני הייתי עושה חצי ממה
שזאת עושה, הפרה הזקנה כבר היתה הורגת אותי במכות. לא יהיה
סוף טוב לילדה הזאת.
חזרנו לסלון. פעם ראשונה שהצלחתי להביא אותו אלי הביתה, וזה
מה שהוא מקבל. אולי הייתי צריכה להתקשר הביתה לפני שבאנו.
ישבתי על הספה. הוא הסתכל בתמונות על המזנון - תמונות נוף
שעושות לי טוב, שגזרתי מכל מיני ז'ורנלים. תעזבי אותה, הוא אמר
לי, שתקבל קצת שכל, אולי תבין יותר, תעריך מה שאת עושה
בשבילה, איזה מאמצים. הוא תפס אותי ביד ומשך אותי לחדר-שינה.
אמרתי לו, לא עכשיו, ארנבון, מחר. הוא ישב על הכורסה מול
הטלוויזיה והדליק סיגריה. ישבתי מולו רגל על רגל, החזקתי את
המאפרה על הברך וכל פעם הושטתי לו אותה. הוא הדליק את
הטלוויזיה, היה רק ערוץ הילדים. הוא הסתכל על המנחָה ואמר,
הייתי מת לזיין אותה, הרגע. עשיתי לו קפה והגשתי לו עם חתיכת
עוגה שנשארה מהביקור של הפרה. הוא שם את הרגליים על השולחן,
מצולבות. שמתי לב שהיתה לו דוגמה של דובונים קטנים על הגרביים.
זה היה מצחיק, ביחד עם השערות על הרגל והחרמנות על הפרצוף.
מוטי, אמרתי לו, בוא נלך לסרט. אבל יש לָך הופעה הלילה, לא?
הוא אמר. להצגה ראשונה, עניתי. יותר טוב שניכנס לכמה דקות
למיטה, הוא אמר וחלץ את הנעליים. הדובונים נגמרו בקרסול,
משם ועד לאצבעות הגרביים היו חלקות. בז'. חיכיתי לראות, אולי
גם על התחתונים יש לו איזה דוגמה מצחיקה, מיקי מאוס או משהו
אחר מעולמו של וולט דיסני, אבל לא. סתם חורים. נזכרתי באחד
שהייתי אתו, ופעם שהוריד את הגרביים ראיתי שבדיוק במקום של
הגרביים הוא קירח לגמרי. כנראה שהם השפיעו על הצמיחה של
השערות. ההוא חזר לאשתו בסוף. די נעלבתי. פגיעה באגו. הייתי
עוד חדשה בעניינים האלה. חשבתי שהנה, עוד רגע הוא דופק בדלת
עם המזוודה ביד, אחרי שאמר לאשתו, מצטער, אני לא יכול יותר,
אני אוהב מישהי אחרת. לא הפסד גדול. רובוטריק. גם הילדה לא
סבלה אותו, למרות שכל פעם היה דוחף לה כמה שקלים. גבר
מצליח, נדל"ן. בכל אופן, הוא היה די שעיר במקומות אחרים
בגוף. פיצוי. כבר התרגלתי לעזיבות.
אחרי מה שקרה, נטלי נשארה בבית. היא לא רצתה ללכת לבית ספר.
חשבתי שאם מרשים שם שיעליבו אותה וידחפו לה ידיים, אז יותר טוב
שתישאר. אפילו שלא רציתי לראות את הפרצוף שלה בבית כל היום.
היועצת התקשרה. סיפרתי לה מה שנטלי סיפרה לי, בלי המועדון.
היא אמרה שזה חמור מאוד והיא רוצה לבוא לדבר אתה. היא באה
בערב והלכה ישר לחדר. הבאתי לה כוס תה והיא ביקשה לדבר עם
נטלי ביחידות ואמרה שתדבר אתי אחר כך. חיכיתי בסלון. אחרי די
הרבה זמן היא יצאה ודיברנו קצת על הבית-ספר ועל החיים שלי ושל
נטלי. היועצת אמרה שהיא ילדה גבולית, יש לה אישיות גבולית,
והסתכלה עלי כאילו אין לי סיכוי להבין על מה היא מדברת. לא
הבנתי. שאלתי מה אני צריכה לעשות, והיא אמרה שאני אשאיר
לה את זה, היא כבר תטפל בילדה. שאלתי: ואם היא תעבור את
הגבול, והיא אמרה שגם אצל אנשים רגילים קיים חשש כזה, ומי
בעצם אדם רגיל, כולנו אנשים עם בעיות, ולילדה יש קצת יותר.
אחרי שיצאה נכנסתי לחדר של נטלי וראיתי שהיא נרדמה. לקחתי
את הכוס-תה. אחרי כמה ימים מוטי התקשר לשאול מה עם נטלי.
הוא שמע שהיא ניסתה להתאבד. מי סיפר לו כזה דבר? כמה
נוּמבּוֹנים וקצת וודקה עוד לא שלחו אף אחד לשמים. גם אני
שותה קצת לפעמים. קצת התפלאתי שהוא מתעניין. מאז שאני לא
במשרד הוא מתקשר רק אם הוא רוצה לקבוע, ולא שואל שאלות אישיות.
הערב יורד ברכּוּת. שלווה גדולה עוטפת אותי.
רכות זאת מילה חשובה ביחסים בינו לבינה. כמו אז בשדה, בפיקניק.
אני רואה את מוטי ממש חי, לא שעכשיו הוא מת, פורש את המפה על
העשב ומפיל אותי עליה ונשכב עלי. מנה ראשונה, הוא אומר.
כמה שאהבתי לעשות אתך אהבה, אהוב. אני עוד יכולה להרגיש את
הכובד שלך, את הידיים שלך. ואחר כך שכבת על הגב ואני מעליך,
מלקטת את העשב מהשיער שלך. הייתי שוב רוצה לרוץ אתך בגשם.
להיכנס לאוטו רטובים ולהרגיש שאנחנו שם כמו בתוך אי קטן של
שלווה ובחוץ הסערה. כשהגשם נפסק נשכבת לך על הבגאז', מנסה
לתפוס קצת שמש, ואני הוצאתי לך את הסיגריות והגפרורים. עישנת
רגוע וסיפרת לי על העבודה ועל הנסיעות לאמריקה ואיך אתה רוצה
לעשות מכה ולהסתלק. וכמה קל בעסק הזה לעשות מכה, ואיך אין
לך חשק לשבת כל החיים על התחת ולהרוויח עוד דולר ועוד דולר
ועוד דולר ובסוף אחרי ארבעים שנה יגנבו לך את הכול, כמו שעשו
לאבא שלך. לא בשביל זה אתה חי. ואחר כך החלקת מהבגאז'
וחיבקת אותי, עמדתי ליד. אבל את תסתמי את הפה, אמרת,
תהיי ילדה טובה.
מה אכפת לי.
אחרי הפיקניק הראית לי את הדירה. אשתך היתה בשופינג באנגליה
עם הילדה. יופי של דירה, הרבה חדרים, בכל חדר יש מערכת, כל
נסיעה - מערכת. מאתיים דולר בלי מסים. לי אף פעם לא זכרת להביא
משהו, סתם לתשומת לב, אפילו לא מהסבונים הקטנים שהיית לוקח
מהבתי-מלון. תיק רחצה. בבית היתה גם גינה קטנה - פאטיו, מהסלון
זה נראה יפה, אבל שמתקרבים רואים שהכול מלא חרא של יונים.
מה שמפריע אצלי בדירה זה שהשירותים יוצאים ישר מהסלון, ומי
שיושב בסלון שומע מה שהולך בשירותים. נטלי תמיד נכנסת לשירותים
שיש לי אורחים, ויושבת שם עם עיתון חצי שעה. פעם היה לי כל כך
לא נעים, שאמרתי לזה שהייתי אתו בוא נלך לטייל קצת למטה. לפני
זה עוד ניסיתי לשים את הרדיו בקול, אבל כל הזמן הייתי מתוחה
וחיכיתי לקולות שיגיעו משם.
בכל אופן, אני כאן בעסק של הריקוד מאז שיעקב פיטר אותי. הוא
חיכה שמוטי יהיה בנסיעה ופיטר אותי. באתי בבוקר, ואחרי שעה
כבר הייתי בחוץ. אולי הוא פחד שאני אדבר על מה שקורה במשרד
שמוטי בנסיעות. התקשרתי למוטי לפלאפון, והוא אמר שאין מה
לעשות. המצב קשה, ויעקב הפחדן חיכה שהוא יהיה באמריקה ואפילו
לא דיווח לו על זה בטלפון. אבל אין מה לדבר אתו. יעקב כועס עליו
בזמן האחרון, וגם לו כבר נמאס ממנו.
לא הכי נעים כאן - לא הייתי רוצה לקלקל את האילוזיה לאף אחד -
אבל זאת העבודה, ואני מרוויחה פי עשר ממה שהרווחתי אצל יעקב,
עם הטיפים. בערב טוב את יכולה גם לצאת עם יותר מחמישים דולר
לשעה. הבעיה שכולם מנסים לגעת - בלי טיפים. לפעמים אני קובעת
עם מישהו שמוצא חן בעיני, אחד שנדמה לי שיהיה לי נעים אתו ליותר
זמן. אני יכולה לבחור. אם הוא רוצה, הוא יכול לתת לי איזה מתנה
קטנה אחר כך. היה אחד כזה שהחזיק מעמד כמה חודשים. הוא
כבר נשאר לישון בבית והילדה ראתה אותו בבוקר. גם עם אַרי
זה החזיק כמה חודשים. אהבתי אותו. גם את מוטי.

הילדה שוב התפרעה בבית ספר והיועצת התקשרה להודיע שהיא
מורחקת לשבוע. עכשיו היא מרחיקה אותה, אחרי שהיא שכנעה
אותה לחזור. אין ברירה, הם לא יכולים לעבור בשתיקה על התנהגות
כזאת, ונטלי היא לא ילדה יחידה במקום הזה. עכשיו היא תסריח
במיטה, מודבקת לטלוויזיה. מסטולה. אני צריכה להתקשר למוטי,
או לכתוב לו מכתב. בזמן האחרון הוא לא עונה לטלפונים. אני לא
יודעת מה קורה. פעם שעוד ענה לי, התקשרתי ואמרתי לו שאני
הולכת להרוג אותה. הוא אמר לי לקחת את עצמי בידיים ולהירגע.
הוא כבר מגיע.

ארנבון

כמה פעמים ניסיתי להתקשר אליך. יעקב הרים, ושמעתי אותך לידו
אומר לו, עזוב אותי מהשרמוטה, תגיד לה שאני באמריקה. אולי רצית
שאני אשמע כדי לפגוע בי, לגמור עם הטלפונים.
סליחה שאני גוזלת מזמנך היקר. ידוע לי שכל רגע שאתה לא קונה או
מוכר זה הפסד נטו. מאות דולרים. גם שהיית אתי, יותר ממה שהסתכלת
עלי, הסתכלת בשעון. מנחם אותי שעליתי לך הרבה כסף, גם אם לא
שילמת עלי ... או שגם זה היה מתוכנן, ובעצם חסכתי לך הרבה יותר
זמן עם אשתך, שזה יותר השקעה לפני ואחרי וכל מיני מתנות קטנות
ונסיעות לחוץ לארץ והתחנפויות, בשביל מה שאצלי היית מקבל מהר
ובחינם ובלי דיבורים. ידעתי גם על האחרות, אין מה לעשות, זה הטבע
שלך. אני זוכרת שראיתי אותך במסעדת היהלום עם הפקידה של
פוּקס. היא הסתכלה עליך בכזאת הבעה, שהרגשתי כאילו אבן
לוחצת לי על הלב. גם אתה הסתכלת לה בעיניים. הסתלקתי מיד,
אבל אני בטוחה שראית אותי והמשכת לדבר כאילו שום דבר לא
קרה. מה באמת קרה? בסך הכול אחת שבא לך עליה לפעמים
ראתה אותך עם עוד אחת שבא לך עליה, ואם אני איעלב, אז מה?
תמיד תוכל להחליף אותי באחת שלא נעלבת. פרצוף חמוץ זה לא
דבר סקסי.
פעם ראשונה שראיתי אותך, אם אתה זוכר, ישבת במשרד עם יעקב,
הוא אמר לי לרדת למטה לקנות בקבוק יין וכמה כוסות ואיזה כיבוד.
אתה קמת לעשן מול החלון והסתכלת בנוף. נוף יפה, אמרת, אחר
כך הסתכלת עלי ואמרת, וגם הג'ינג'ית יפה. איך קוראים לך?
בהתחלה נראית לי כמו איזה אל יווני שזוף, אחר כך שקמת קצת
התאכזבתי, כאילו מישהו כיווץ אותך בכוח, ראש גדול על גוף קטן,
וכרס. בישיבה אתה נראה הרבה יותר גבוה מאשר בעמידה. אחר
כך הבנתי ששפן משוקולד זה יותר קרוב לאמת - מלא אוויר. אבל
בכל זאת מצאת חן בעיני. לא סיפרתי לך, אבל שמרתי בקופסה
קטנה יפה, מצדף, אם ראית אותה אצלי, כמה שערות שלך, מזכרת.
חשבתי שאם אגע בזה ואחשוב עליך, אתה תתקשר או תבוא - משהו
כמו וודו. זה לא עבד.
אולי יהיה לי פעם אוסף, אלבום של כל מיני גברים, כמו פרחים
מיובשים: חוויות מיובשות, סקס מיובש. לכל אחד פתק עם שם,
תאריך, גיל, מקצוע, כמו במעבדה או ספרייה. גם ג'ינג'י, לצבעוניות.
לך אני אשמור עמוד שלם.
סתם ייאוש. אני כל כך בודדה. חשבתי שאולי גמרת אתי בגלל
הילדה (סילקו אותה לשבוע מהבית-ספר, עכשיו היא תשתעמם
בבית, אין לה מה לעשות, היא יכולה כל היום לשכב ולעשן ולראות
טלוויזיה. טוב שיש טלוויזיה), נכון שהכחשת את זה, אבל אני יודעת
שלא סבלת אותה מהרגע הראשון, וגם היא אותך, כמו שהרגשת.
אבל היא לא סובלת את כל הגברים שאני מביאה, והאמת היא
שהיא מאוד זקוקה לדמות של גבר. מישהו עם אוטוריטה. מישהו
שישים לה קצת גבולות. אני נזכרת במר וייס לפעמים, הוא היה מאוד
נדיב אלי, וגם עדין. חבל שלא ניסית להכיר אותו קצת יותר טוב.
אולי היית לומד ממנו איך להתנהג עם אישה. בנוגע ליעקב, אני יודעת
שחשבת שיש משהו בינינו. טעית - אם יש לי מישהו כמוך, אז למה לי
בכלל מישהו אחר, ועוד קוף מכוער כמו יעקב? בימים האחרונים אני
חושבת רק עליך, וזה כואב לי לחשוב שאתה כל כך קרוב ואני לא
יכולה לדבר אתך ולהסביר מה שאני רוצה להסביר.
אני קמה אתך בבוקר, והולכת לישון אתך בלילה. אתה חלק ממני.
תתקשר אלי בבקשה בבקשה.
אני מחכה


(עמוד חדש)

מוטי הכיר את יעקב עוד מהקדנציה הקודמת שלו בבורסת היהלומים;
שלום שלום במסדרונות. יעקב נראה לו אז קטן ודינמי, ולא גמד עצבני
כפי שהוא נתפס בעיניו היום. ההיכרות מעצבת את הראייה. גם אז מוטי
היה איש מכירות, אבל החברה שבה עבד פשטה את הרגל ולמוטי
נמאס מהמכירות. הוא רצה לעשות משהו באוויר החופשי, עצמאי, לא
עובד בשביל אף אחד. משהו ממשי.
גם אז המצב בבורסה היה קשה, ואף אחד לא הציע לו שום הצעה
שבשבילה שווה להישאר בכלוב. הוא לקח הלוואה וקנה משאית ביחד
עם שותף. אחר כך קנה ממנו את החלק שלו ועבד כעצמאי. כשגם ענף
ההובלות נחלש (היה מיתון, מפעלים נסגרו), מוטי מכר את המשאית
ובא שוב לרחרח בבורסה, אולי יעלה על משהו. והוא עלה על יעקב,
יותר נכון יעקב עלה עליו. הוא פגש אותו בכניסה, ממתין לתג אורח,
ודיבר אתו כמה מילים. אחר כך ישבו לארוחת בוקר. יעקב חיפש איש
מכירות באמריקה, מישהו עם ניסיון, עם כתובות, אחד שיודע לדבר.
מוטי סיפר לו קצת על עצמו. הוא היה טוב בדיבורים, ידע למצוא חן;
יעקב התלהב, והשותפות קמה. מוטי השקיע את הכספים שקיבל
ממכירת המשאית, חמש עשרה אלף דולר, יעקב השקיע הלוואה
של מאה חמישים אלף דולר מבנק המזרחי, מול מִשכון הדירה שלו
וערבויות של אחיו וגיסתו, ואת הידע בייצור - שלושים שנה בעסק,
וכן כל מיני זנבות של ייצור שנותרו משנים קודמות - הערכה של
כעשרים אלף דולר. סוכם שמוטי, עם הקשרים באמריקה וידיעת
השפה וההופעה, יהיה איש המכירות, ויעקב יהיה אחראי על הקניות,
הייצור והכספים. הרווחים יתחלקו חצי חצי, לאחר הורדת הוצאות
המשרד - אלף דולר בחודש, והוצאות הנסיעות לארצות הברית,
כששת אלפים דולר לנסיעה כולל כרטיסי טיסה, בתי מלון, מכס,
שבוטל אחרי שנה, עמלת סוכֶנת המכס, ביטוח על הסחורות, ריבית
על ההלוואה והוצאות נוספות, שמאוחר יותר מוטי חשד - והוא בדרך
כלל לא פרנואיד - שיעקב טרח לנפח. אבל זה היה רק אחרי כמה חודשים.
בהתחלה העסק זרם ושני הצדדים היו מרוצים, או לפחות מוטי היה מרוצה.
אבל יעקב לא הסתפק בצמיחה איטית ויציבה בשוק עולה, ברגע שהשוק
קצת נחלש הוא החליט לסחוט את הלימון עד הסוף, והתחיל לנפח את
ההוצאות על הקניות וכל מה שמסביב. מוטי מצדו - לא עשו אותו באצבע,
התחיל לנפח את ההוצאות על הנסיעות - אם מונית למשל עלתה עשרים
וחמש דולר, הוא יכתוב שלושים וחמש ויגיד שהיה טְרַפִיק, אם הארוחה
עלתה לו עשר הוא ירשום עשרים וכן הלאה. הוא לא אחד שייתן למישהו
לחגוג על חשבונו. ההוצאות משני הצדדים כמעט הפכו את העסק ללא
רווחי, אבל השותפים קיוו לשרוד את השנה-שנתיים הקשות וציפו לטוב.
חמש שנים, שש שנים של יובש על המשאית, משהו ממוטי הלך לאיבוד.
הוא ישב שם כמו איזה עציץ על ההגה ודיבר רק עם עצמו ועם המשאית.
כמו עם נקבה. השיא היה לעצור לאיזה סטייק באיזה תחנת דלק מסריחה.
שש שנים, ולא גילה שום דבר חדש על עצמו ולא התחבר לאנשים. היום
יש לו את מוניקה בשיקגו ואת ג'קי בשיקגו (כושית, היא הכירה לו את
דניס רודמן), את עַמַאר בניו יורק (פלסטינית) ואת שרון בניו יורק (דוגמנית).
רשימה ארוכה. בעשרים ואחד לספטמבר, בדיוק ביום ההולדת שלו, והוא
לא צעיר כמו שהוא נראה, הוא טס לניו יורק. הוא יחגוג עם שרון הפעם.
אחד הדברים שהוא עלה עליהם בעבודה הזאת זה שהוא מתאהב. הוא
לא סתם מזיין כמו כולם. הוא מתאהב. בונוס. הוא נעשה יצירתי כשהוא
מאוהב. הראש שלו עובד יותר מהר. המחשבות שלו צלולות. ההרגשה
הזאת בבטן... זה ממכר אותו. ההַיי שהוא מחפש זה להיות מאוהב.
לא שלא אכפת לו מאשתו, אכפת לו ממנה, יש להם היסטוריה משותפת,
ילדים, הם חיים ביחד, אבל הוא מתאהב וזאת בעיה לפעמים, כי באמת
באמת יש לו משהו לבחורות האלה שהוא פוגש בדרכים. כל אחת מהן
מוסיפה איזה צבע לקולאז' הזה (גם היה לו משהו לפקידה, אם היא לא
היתה כזאת זונה).
הוא היה רוצה לדחוס כמה שיותר אקספיריינס למה שיש, ליחידת
הזמן הזאת שקרויה חיים. לתת לכמה שיותר דברים לקרות, וזה
קורה לו כי הוא פתוח, לוקח את הריזיקות, משתדל לחוות כמה
שיותר חזק. האמת היא שפה יש לו את מה שאחיו מכנה בשם
קַבּוּרְקָה (היה פעם פרק של סיינפלד, התוכנית שהוא מת עליה.
קרמר הולך ברחוב ואומר לבחורה שלום וההיא מתאהבת בו בשנייה,
כמו מכת ברק. כל הזמן רודפת אחריו, לא מרפה ממנו, הוא מגיע
בייאוש לכומר בכנסייה הארמנית, והוא אומר לו שיש לו קבורקה - מין
משיכה חייתית, שמי שנלכדת בזה לא יכולה להשתחרר. מין כישוף.
הכומר נותן לו כל מיני שיקויים כדי לגמור עם זה). אחיו אומר לו שכשהוא
באמריקה, הוא תחת השפעת הקבורקה; הם הולכים יחד והוא אומר
למוטי, תסתכל על שתי אלה - מוטי מסתובב לאחור - בחורות שאפילו
לא הבחין בהן, עומדות ומביטות בו ומסתודדות, מחכות שיזרוק איזה
מילה ומיד יבואו בריצה. בארץ אין לו את זה, את האקזוטיקה. אף אחת
לא מסובבת אחריו את הראש, הוא לא קיים (אולי רק המבוגרות,
מוכנות להתפשר).
בשנה שנתיים שהוא בדרכים, כבר פגש עשרות בחורות - מגיע לשיקגו,
נכנס לבר עם חליפה לבנה, כמו שהוא אוהב להתלבש בניגודים - לבן
על שחור, הן אומרות, מממממ... מעניין... זה נראה להם משהו אקזוטי,
מה זה? כושי? ספרדי? משהו כהה עם תווי פנים עדינים. פה בארץ הוא
סתם יַמני. שם זה הולך... הוא נכנס לבר עם כמה חבר'ה יהלומנים
(הם תמיד מחכים שיגיע). הם יודעים שעם מוטי יהיה מעניין, ירוצו
קטעים והם יאספו את הפירורים...
ברגע שהוא עולה למטוס, היהלומים הופכים לחלק מהגוף שלו.
כשהוא מעיף מבט בפּוֹרְטַפֶל, לפני שהוא סוגר אותו, הוא תכף יודע
אם חסרה אבן. הוא סופר את החבילות פעם ביום, ואת האבנים בתוך
החבילות כל כמה ימים. כשהוא מסתכל על הפורטפל, הוא מרגיש מיד
אם משהו שם חסר, חוש שישי כזה - אולי גנבו לו, אולי הוא שכח חבילה
אצל איזה קניין. אם שכחת, אין סיכוי שמישהו יתקשר ויגיד לך, מוטי,
שכחת כאן משהו. הוא זוכר גם את הפרטים הקטנים, כמו עם הנשים,
עם כל אחת. הפרטים הקטנים הם אלו שיוצרים את השוני בין אישה
לאישה. הוא פְריק של פרטים קטנים. למשל, העיניים של הפקידה, נדמה
לך שאתה שוחה בתוך לבן של ביצה. גם העור חלבי ורך, הישבן קצת
שטוח, אבל רגליים ושדיים יפים, בדיוק כמו שהוא אוהב. יש מה לתפוס.
לא כמו אצל אשתו, מצומקים ותלויים - הלידות עשו לה את זה. או ההפתעה
בנשיקה הראשונה עם הפלסטינית, בדרך כלל כשהוא מתנשק בפעם
הראשונה הוא לא ישר מחדיר את הלשון, הוא די עדין עם זה, הרבה פעמים
בחורות אמרו לו שככה עדיף. בעדינות. ואז, כשהוא התנשק עם עַמַאר
בפעם הראשונה, היא תפסה לו את הלשון ושאבה אותה פנימה בכוח
והחזיקה את זה חזק. הוא די הופתע. המשיכה היתה חזקה וכואבת,
בגלל שהיא בחורה גדולה וחזקה יחסית (היא רקדנית), והוא רגיל לקטנות,
וזה פרט קטן אבל משמעותי ומסמל את היחסים שלהם. מקרה אחד לא
דומה לשני, כמו שסיפורי אהבה נבדלים זה מזה בפרטים הקטנים, בקולות,
בריחות. הריח של מוניקה, הישבן של ג'קי והשיער למטה, כמו ברזילית
לרחיצת כלים, הוא פחד שהיא תשרוט אותו. גם המקומות. פעם זה בר,
פעם זה דיסקו, פעם הוא הכיר מישהי במועדון אס. אם. (היא היתה
מלצרית), אחר כך, אצלו במלון - היא הביאה עוד חברה, בלונדינית
מהממת, היא אמרה לו לעצום עיניים, ולפני שהבין מה קורה היא חתכה
אותו בסכין גילוח, תח-תח-תח, חתכים מהירים ועדינים בצוואר (החברה
שלה המשיכה לעבוד עליו למטה), וצ'יק מתחה את העור ומצצה את
טיפות הדם שבצבצו. אורגזמה כמו שהיתה לו אז, בחיים עוד לא היתה
לו. לפעמים הוא שיכור ולא זוכר אחר כך כלום, אולי פרט קטן או שניים,
לא משמעותי. לפעמים הוא לוקח כדור, שמרחיב את התודעה שלו למשהו
מדהים, ואז הוא קשוב לכל הניואנסים והופך לכזה סנטימנטלי, שהוא יכול
גם לבכות באמצע זיון. מהתרגשות.

(עמוד חדש)

לפני כמה ימים ישבתי בְּאוטו. סטיישן. זה הזכיר לי את האוטו של הצלם
מהגשרים של מחוז מדיסון - גם אני הייתי צריכה לסלק את כל הזבל
מהמושב לידו. מישהו עם אישה וילדות, שני רחובות ממני. משפחה עם
כל האלמנטים. ראיתי אותם ברחוב כמה פעמים, גם הכלב. כשהוא
הושיט את היד להוציא משהו מהמגירה - סיגריות - ונגע בברכיים שלי,
זה שוב הזכיר לי את הסרט - עברה לה צמרמורת. חבל שבארץ אין
כאלה גשרים. אבל גם פה לא כל כך גרוע. אם רק היתה כאן קצת יותר
רומנטיקה. אחרי שבוע הוא ראה אותי ברחוב אבן גבירול פינת שדרות
שאול המלך. עשה רושם שהוא מחק לגמרי את מה שהיה. נזכרתי בַּזמן
שגרתי לא רחוק משם, עם בוריס בעלי, ברחוב קצנלסון - דווקא לפעמים
מתחשק לי להגיד, כמו אז עם בוריס, בעלי הלך, בעלי חוזר בחמש,
הבעל שלי חושב ש... אישה עם בעל, עם כתובת, מישהו שומר עלייך,
את באה הביתה, שמה את הרגליים על השולחן, את יוצאת מהאמבטיה
ולובשת חלוק רחצה לבן, מחליפה לפיג'מה, רואה "מבט", יש מי ששמח
לקראתך.
ראיתי פעם בעיתון צילום של זקנה צרפתייה בת יותר משבעים, סופרת,
עם מאהב בסביבות העשרים, שחי אתה ומטפל בה. לא שהיא נראתה
טוב או משהו, היו לה עיניים שקועות וקטנות של זקנה ושקיות של עור
מתחת לעיניים ומתחת לסנטר ופנים מקומטות, אבל היא צחקה בתמונה
וחיבקה אותו כאילו שהיא בת שש עשרה וזה החבר הראשון שלה, והוא
הסתכל עליה כאילו שהיא האישה היחידה על האדמה. בשביל זה את
צריכה להיות סופרת דגולה. מעניין אם גם לי יהיה מאהב בן עשרים,
כשהפרצוף שלי ייראה כמו פרצוף של כלב סיני.
גם אני כותבת, אבל אני לא עושה מזה עניין.
דווקא אני מעדיפה את המבוגרים על הצעירים. יש להם פחות ביטחון.
לא מתנפלים עלייך בפגישה ראשונה. יש זמן.
בעצם, שאני נזכרת במאהב של הסופרת הזקנה, הוא נראה לי קצת הומו.
אבל אולי זה המראה הצרפתי.
גם שראיתי את מוטי בפעם הראשונה חשבתי שהוא הומו, היה בו משהו
כל כך עדין בתנועות ובהופעה, למרות הכרס, אבל די מהר גיליתי שהוא
די אגרסיבי, לא בעסקים, אולי רק אתי, אין לו סבלנות אלי.
הייתי משקיעה בקריירה ספרותית אם זה גם היה מפרנס. יש לי הרבה
סיפורים. בכל אופן, מאז שהתחלתי לעבוד במועדון, הרומנטיקה
התנדפה לי מהחיים. אני זוכרת את פרנצ'סקה - מריל סטריפ, לובשת
את השמלה החדשה, וברקע יש שיר רומנטי. הייתי רוצה להיות שם.
במקומה. חשבתי שאולי הרומנטיקה התנדפה לי מהחיים בגלל העבודה
שלי. הכול נעשה פרקטי. אולי מפני שאני בעצמי הופכת כל ערב לפנטזיה.
כתבתי פעם, כשעוד היה לי זמן לעצמי, סיפור קצר על אבא ובת. אני ואבא
שלי. ושלחתי אותו לאיזה מקומון. כתבתי שאני בת עשרים וחמש, מפני
שזאת פינה של צעירים. הוא התפרסם. השורה הראשונה היתה: עוד
בתמונות ראו את הכאב שניבט אז מעיניה. לא משהו אישי. הם אמרו
לי שהתיאורים שלי צבעוניים ומלאי חיים. חשבתי אז שאני די מוכשרת:
אהבות קצרות, סיפורים קצרים, צבע, חיים.
הם קצת קיצרו את הסיפור ושינו את הסדר וכמה מילים, כמו חלוק שקוף
במקום קומפניזון, וכתבו שהוא משקף נאמנה מגזר מסוים באוכלוסייה.
אחרי חודש קיבלתי בדואר צ'ק של מאה וחמישים שקלים בניכוי ארבעים
וחמש אחוז מס במקור. גם נתנו לסיפור שם - אני שכחתי - ילדת השבת.
שם יפה.
לא יודעת למה אני חוזרת לסרט הזה, אולי כי יש לי אותו בווידיאו. אני גם
אוהבת את מריל סטריפ. הכרתי פעם זונה מזדקנת, בלי שיניים, אולי יותר
פרקטי, בשם פרנצ'סקה. היא ניסתה להיגמל מהרואין ומהזנות. היא
אמרה לי, אם אלוהים היה קיים, וקטונתי מלחוות דעה, אז מבחינתי הוא
כבר מזמן מת. בהתחלה הסרט רק עצבן אותי. זה לא בריא לראות את
כל הזבל הרומנטי הזה. זה כמו רעל למוראל. הלוואי שהייתי יכולה
להסתובב עם איזה מצלמה ולתת ביטוי לנשמה שלי, או לחכות לאיזה
בעל ושני ילדים שיחזרו מאיזה יריד של בעלי חיים עם פרס ראשון על
החזירה שלהם. במקום זה אני מסתובבת על במה, עם או בלי בגדים,
או מנסה לחרמן איזה דבק מתחתי.
חשבתי שיש לה גוף כמו שלי, למריל, אם היא לא השמינה במיוחד בשביל
התפקיד. גם אני לא נראית רע - קטנה עם כל מה שצריך, וגם יותר צעירה
ממנה. לא שלי יש איזה סיכוי להפוך לכוכבת קולנוע בגילי - רמת גן זה לא
הוליווד, והיא התחילה צעירה, וגם אכלה בטח הרבה חרא עד שצפה
למעלה. אולי לא. קראתי שהיתה בוגרת מצטיינת של איזה אוניברסיטה.
אם אפשר לשכוח את כל מה שמסביב - אפשר לומר שגם לי יש כאן איזה
ביטוי. רוברט, נזכרתי בשם של קלינט איסטווד בסרט, ככה קראו לו.
רוברט ופרנצ'סקה. גם בוריס בעלי היה צלם. הוא צילם אותי כמה תמונות
יפות. שחור לבן. הוא תמיד חשב שיש איזה אמת שהמצלמה צריכה
לגלות. המסתורין של החיים. איזה אמת? שאלתי, הכול כמו בָּצָל:
מקלפים מקלפים, הדמעות זולגות, ובסוף לא מגיעים לכלום. בכל אופן
הוא צילם אותי כמה תמונות יפות, ערומה, וכמה מהסוג האמנותי שמראה
גם את הדברים המכוערים, את זה שאין לי תחת, למשל. וכמה שניסיתי
להסתיר - את התחת - הוא הצליח להראות. אחרי שהסתלק - בדיוק כמו
אבא שלי, גם לאותו מקום, אולי הם אפילו שכנים... אבל אני יודעת שאצלו
לא היתה אישה אחרת, זה לא נראה לי אפשרי, פשוט סתם נמאס לו מהחיים
כאן, מהעומס, וגם ממני כנראה - השמדתי את הכול, גם את האמנותיות.
קשה לומר שהוא היה קלינט איסטווד. גם בלי הבעיה ההיא. אם אני חושבת
עליו כמו שהוא, באובייקטיוויות, אז גם בלי להשוות לקלינט איסטווד הוא היה
די עלוב. אבל אולי זאת אני העלובה שנלחמה כל כך להחזיק אותו, גם בגלל
הפרה. היא היתה בטוחה שאני לא אשיג בחיים משהו יותר טוב, אולי בגלל
שלא סיפרתי לה על הבעיה שלו, רק אמרתי לה, אמא, לא כל מה שנראה
טוב ממבט ראשון זה באמת מה שזה. או שסתם נמאס לה לגור אתי. אחר
כך עברתי גיור, הם לא היו בטוחים שהפרה יהודייה, למרות שהיא אפילו
קיללה ביידיש.
הזקנים שבאים לכאן קוראים לי מיידלע. טוב שלא עשו לי ברית.
גם מוטי מצלם, חובב. הוא צילם אותי, תמונות יפות: אני יושבת בגינה, אני
שוכבת על המיטה, הוא מחבק אותי, ערומה, הפנים שלו לא בתמונה.
הוא אוהב אסתטיקה, הוא רצה להראות רק את היופי. תמיד אמרתי לו,
תראה את הדברים כמו שהם, לא אמת ולא יופי, באמצע, כמו בחיים - גם
החרא יכול להיות פוטוגני. למה להתאמץ לקשט הכול? היופי נמצא בחיים.
בכל אופן, הוא צילם אותי כמה תמונות יפות, והצליח לטשטש את הפגמים.
הוא אמר שהאמת היא מה שאתה רוצה שהיא תהיה. היא לא מסתתרת
מתחת לאיזה אבן שצריך להרים.
שכחתי לציין שאני ג'ינג'ית. מכל הכיוונים... בתמונה האחרונה שמוטי צילם
אני שוכבת על מיטה בדירה של חבר שלו, מחייכת אליו כמו המונה-ליזה.
הידיים משולבות מאחורי הראש. יצאתי יותר מדי דומה לפרה הזקנה,
כמו צילום ישן שלה. בסוף עוד נהיה כמו שתי תאומות סיאמיות, אני והיא,
אחת מעל האדמה והשנייה מתחת.
הוא אפילו אמר לי פעם שהוא אוהב אותה בדרכו. את אשתו. טוב לו אתה.
היא כמו כפפה ישנה. שוכב אתי ואוהב אותה. תודה על הגילוי-לב. לא
ידעתי שאתה בכלל מסוגל לאהוב משהו חוץ ממך. ראיתי אותה פעם,
היא באה למשרד ואמרה לי, שלום אנה, מוטי סיפר לי עלייך, ואחר כך
התנהגה כאילו שאני חלק מהריהוט. עשתה כמה טלפונים לכל מיני אנשים
ושתתה את הקפה שהכנתי לה ואמרה שוב שלום והסתלקה. אף מילה.
פעם מוטי שכח אצלי בדירה את הפלאפון, היא התקשרה - המספר של
הבית שלו הופיע - לא עניתי, כנראה שרציתי לשמור על התחת שלו.
אני עיוורת אם החלטתי להתאהב בקוף שחור ושעיר כמוך. אהובון.
כן, הכול בסדר, למה שאני לא אהיה מרוצה. אתה הסיבה לקיומי.
כשעבדתי אצל יעקב ומוטי, לא סיפרתי להם על העבודה אצל מר וייס.
אף אחד לא ידע. זה היה רעיון שלי. הוא היה מגיע למשרד לקחת צ'קים
על סחורה שיעקב קנה ממנו. לפעמים עליתי אליו להחזיר לו כמה אבנים
שהוא השאיר אצל יעקב לבדיקה. ראיתי שהוא איש נחמד, מנומס,
והמשרד שלו היה מלוכלך, אז הצעתי את זה. משהו קטן. אצל יעקב
לא תמיד היתה לי עבודה, אז לפעמים אמרתי לו שאני יוצאת לסידורים
והייתי עולה למר וייס, הוא נתן לי מפתח, שואבת אבק ומעבירה סמרטוט
על השולחנות. גם אם הוא לא היה. אם כן היה, זה היה סיפור אחר. מוטי
לקח פעם את המפתח מהארנק שלי, כנראה שגילה את הסידור עם מר
וייס. הוא חשב שלא הרגשתי, מפני שלא אמרתי כלום. זה לא העסק שלי.
הוא החזיר לי אותו לארנק עוד באותו היום במשרד, לא לאותו התא.
לא אמרתי כלום.
קמתי בבוקר עם כאב בכל הגוף. כנראה קצת הגזמתי אתמול. הלכתי
לחדר של נטלי. היא ישנה עכשיו במרפסת. לפני זה היא ישנה אתי במיטה.
במילא רוב הלילה לא הייתי בבית - היא יוצאת ואני נכנסת - חילופי
משמרות. אם היה צריך, היא היתה עוברת ללילה אחד למרפסת של
הכביסה, היתה שם כורסה שנפתחת למיטה. לפעמים היא היתה שוכבת
ערה ומחכה עד שאפשר לחזור ונכנסת למיטה לידי. שנהיה קשה לישון
ביחד, היא עברה לשם - הכניסה מהסלון, המכונת-כביסה עברה למטבח.
חשבתי לסגור את המרפסת, אם הבעל-בית ירשה, על חשבוני, כדי שגם
לה יהיה חדר נחמד, פרטיות. להשאיר חלון אולי, אם זה לא יצא יקר מדי,
ולסגור גם את הכניסה מהסלון, עם דלת, שתוכל לסגור.
היא תמיד קמה מכוסה זיעה, אולי בגלל הסיוטים. אולי אני הסיוט שלה,
ככה זה עם ילדות. כל יום היא קצת יותר מכוערת מאתמול. אם לחשוב
על העתיד, אז יותר קשה להיות אישה מכוערת מיפה. האף שלה גדול,
כמו של אבא שלה. העור כמו בשר עם נקודות שחורות כמו זבובים.
מסריח שם מסיגריות. שוכבת ומעשנת. המאפרה מלאה, ועוד כמה
זנבות מסביב על המיטה. היא עוד תשרוף את הבית. הסירחון זה חלק
מהריהוט. כוס של משהו על הטלוויזיה. היא לא תזיז אצבע גם שזה
יקבל עובש. הטלפון צמוד אליה, כאילו שמישהו מתקשר אליה.
השערות שלה משאירות לכלוך על הכרית, פרמננטי, לא יורד בכביסה.
שחור. היא צובעת את השערות שחור. מלכת הלילה. שבוע אחרי הצבע
היא מסתובבת עם אצבעות שחורות. לפעמים אני חצי חולמת, שיום אחד
היא פשוט נעלמת בלי להשאיר סימן. כמו סוכר בכוס תה. והמיטה נשארת
מסודרת, נקייה עם פרחים צהובים ואדומים ולא עם פצעים צהובים ואדומים.
יש ריח טוב בחדר.
אולי אני לא מדברת כמו אמא. אולי אין לי רגש. פעם, לפני שהכול התחיל,
חשבתי שתהיה ציירת, היא היתה מציירת ציורים יפים.



נוצר: 11/28/2001

זכויות נשים גרסה להדפסה בעיקר נשים שלח לחבר
רק נשים