אנטיגונה - 2455 שנים של רלבנטיות

"אנטי", הצגה יפיפייה בתיאטרון גשר, עיבוד של ז'אן אנוי למחזה של סופוקלס, בבימוי חדשני ומסקרן של יבגני אריה. והמשחק - תענוג צרוף.

אנטיגונה - כבר משמה ניתן להבין שהיא מורדת. אנטי, משמעותו מתנגדת או מורדת. גונה, פירושו נשי. הגיבורה הטראגית של המחזה יוצאת נגד המוסכמות החברתיות בענייני נשים, נגד החוק, נגד ההיגיון ויצר החיים.

לראשונה התוודעתי למחזה כשלמדנו אותו בבי"ס התיכון. קראתי אותו שוב אחרי הצבא וראיתי אותו מספר פעמים על במת התיאטרון: פולינקס - בנו של המלך אדיפוס, שם מצור על עיר מולדתו ונהרג בקרב, לא לפני שהרג את אחיו. קריאון - דודו, אחיו של אדיפוס ומושל העיר, מחליט להעניש את הבוגד ואוסר על קבורתו. אנטיגונה - האחות הצעירה של ההרוג, משוכנעת שחובתה לאלים קודמת לחובתה למדינה ולחוקיה, ומפרה את הפקודה. המלך גוזר עליה קבורה בעודה בחיים. היימון - בנו של קריאון והארוס של אנטיגונה, מתחנן על חייה. אנטיגונה, שרוצה להיות אדון לגורלה, שמה קץ לחייה, ובעקבותיה הולך גם אהובה.

כאמור, אנטיגונה מפרה את צו המלך ומחליטה לקבור את אחיה, וזאת למרות שידוע לה כי העונש על הפרת הפקודה הוא מוות. היא בוחרת לקבור את המת כיוון שהיא שומרת על הערכים החשובים לה - ערכי חוק הלב. אנטיגונה גאה במעשיה ואף קוברת אותו פעם נוספת, למרות שהייתה לה האפשרות לא להיתפס. דודה, המלך, מנסה לאפשר לה להינצל ע"י התכחשות למעשה, אך היא עקשנית, חסרת פשרות, אולי גם חוטאת בחטא ההיבריס - חטא הגאווה. כמו תמיד, חטא מביא על עצמו עונש, ואנטיגונה אכן נענשת על מעשיה ומשלמת בחייה. טרגדיה יוונית קלאסית.

הטרגדיה של אנטיגונה, ממשיכה להיות אקטואלית בימינו כמו באתונה של 442 לפנה"ס, שהתלבטה, כמונו, בבעיות של חופש ודיכוי, מלחמה ושלום, דת וחילוניות. מה קובע, חוק המדינה או חוקי האלים? העקרונות והאמונות האישיות או הסדר הקיים? והאם יש היום רעיון גדול שכדאי למות למענו?

זהו סיפורה המוכר של אנטיגונה מאת סופוקלס, בעיבוד מודרני של ז'אן אנוי (1987-1910), עתה על במת תיאטרון גשר. הפקה עכשווית, מקורית וקצבית, כמו שרק יבגני אריה יודע לביים. את תפקיד המקהלה מגלם איש אחד, סשה דמידוב -  רב קסם, ציני, מפלרטט עם הקהל ללא בושה, ומפעיל תזמורת המשמיעה מוסיקה יוונית עממית. את אנטיגונה מגלמת רות רסיוק הצעירה, בביצוע נפלא. שמוליק וילוז'ני הוא קריאון, עוצמתי ומשכנע.

וגם שאר הקאסט - ליליאן רות בתפקיד האומנת המסורה, הנרי דוד האוהב המיוסר, קארין סרויה האחות השורדת, החיילים, מזכירת המלך ופמלייתו וחברי התזמורת - נהדרים אחת אחד. התפאורה מאד מיוחדת וזורמת עם העלילה. כל אלה מעניקים לקהל חוויה תיאטרונית מרשימה ומשובחת.

"אנטי" - מאת ז'אן אנוי, על פי אנטיגונה של סופוקלס
נוסח עברי: רועי חן,
בימוי: יבגני אריה.
בתפקידים הראשיים:
שמואל וילוז'ני (תיאטרון הקאמרי), רות רסיוק, ישראל (סשה) דמידוב, הנרי דוד, ליליאן רות, קארין סרויה.

(*צילום: יח"צ)