"דוחקי הקץ" - הצגה מטלטלת בחאן הירושלמי

"תורת גזע" ביהדות? הטפה לרצח גויים בישראל? מה ומי השפיעו על ברוך גולדשטיין למעשה הטבח? וכיצד ומי מצדיקים ומעודדים מעשים מסוג זה, בימינו אלה במדינה שלנו? מחזה מעורר מחשבות וויכוחים, שנכתב על ידי מוטי לרנר ובבימויו של רוני ניניו.

לאחר ההצגה, לאורך כל הדרך מירושלים לת"א, התווכחנו על משמעות רעיונות המחזה "דוחקי הקץ", בו צפינו על בימת תיאטרון החאן הירושלמי. הושמעו דעות שונות, אבל כולנו - ללא יוצא מן הכלל - חשנו זעזוע מהנאמר בהצגה. אותי הובילה ההצגה לבדוק את הדברים שכלל לא הכרתי, לקרוא ולהעמיק בתוכנם, כמו, "תורת הגזע" - בכתביו של הרמב"ם; "תורת המלך" - הלכה יהודית נאצית בת זמננו; "ברוך המלך" ו"הלכות הריגת גוי" - המצדיקים את הרצח ההמוני שביצע ברוך גולדשטיין ומעודדים מעשים כאלה.

באמת לא ידעתי, וזה מצמרר, מפני שה"לא ידעתי" שלי, מזכיר לי את ה"לא ידענו" מתקופות חשוכות אחרות.. וזה מה שקורה מתחת לאפי, במדינה הדמוקרטית והנאורה שלי??

המחזה "דוחקי הקץ", חוקר את ההשפעה של זרמים קיצוניים בקרב היהדות הדתית לאומית. המחזה עוסק במחזאי ירושלמי (ניר רון, בביצוע חזק ומרתק), המגלה שבנו יחידו (איתי זבולון, שחקן נפלא), התחפש בפורים לברוך גולדשטיין. במסעו להציל את נפש בנו, פוגש המחזאי ברבנים שהפיצו את התורה הדתית והרעיונית, שהשפיעה על ברוך גולדשטיין לבצע את הטבח במערת המכפלה. למגינת לבו, הוא רואה כיצד משתלטת תורה זו גם על עולמו של בנו, ויוצרת ביניהם קרע שאינו ניתן לאיחוי.

ההצגה מועלית כשלבים ביצירה דוקומנטרית, כולל שיקופיות של תמונות הרבנים הנחקרים וציטוט מדבריהם. כשהדברים מושמעים בקול ברור ונקראים כ"כתובת על הקיר", הם מקבלים את מלוא תשומת הלב של הצופה בהצגה וגורמים לו לזעזוע אמיתי. זה מה שחושבים ומטיפים אנשים משפיעים אלה על צאן מרעיתם? פלא שמתקיים רצח פוליטי-אידיאולוגי-הלכתי במדינת ישראל?? מפחיד, מדאיג ומחייב טיפול אמיץ ומידי.

חוקר השואה, פרופ' יהודה באואר (חתן פרס ישראל), אומר ש"תורת המלך" אינה תופעה שולית של קומץ קיצוניים, ".. היא סכנה קיומית לא רק למדינת ישראל אלא לעם היהודי כולו.. גם הסתה לרצח עם היא רצח עם. באחרונה, יש הסתה פרועה לרצח עם גם אצלנו, בחוגים שאינם שוליים כלל של קיצונים דתיים לאומיים.. זוהי לאומנות קיצונית המבוססת על פירוש מסוים של ההלכה..".

שמה של ההצגה "דוחקי הקץ" לקוח מהמושג היהודי "דחיקת הקץ" - שזו פעולה שנועדה להביא את הגאולה טרם זמנה. לדחוק פירושו להאיץ ולזרז, באמצעות פעולות שההלכה היהודית אוסרת עליהן, כמו שימוש בקבלה מעשית, תעניות וטבילות והעמדת משיחי שקר למיניהם.. ומשיחי השקר (רבנים ומטיפים קיצוניים) מובילים ל"דחיקת הקץ" ומעודדים לגזענות ולרצח.

את המחזה "דוחקי הקץ" כתב מוטי לרנר.
לרנר הוא יליד 1949, מחזאי ותסריטאי ישראלי. מחזותיו הועלו בארץ ובחו"ל ועוסקים בעיקר בנושאים פוליטיים, ביניהם: "קסטנר", "חבלי משיח", "פולארד", "רצח יצחק". לרנר כתב גם את התסריטים לסדרות הטלוויזיה "משפט קסטנר", "קו 300" ולסרטים "שתיקת הצופרים", "אלטלנה", "אביב 1941".

את המחזה ביים רוני ניניו. ניניו, יליד 1954, הוא במאי תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. בין ההצגות שביים: "איש הגשם" בתיאטרון בית לסין, "ארטון" בתיאטרון הבימה (פרס נסים אלוני למחזה הטוב ביותר), "תיירות פנים" בתיאטרון חיפה, "לילה במאי" ו"הנון של ראש העיר ירושלים" בתיאטרון החאן, "השמיים הם הגבול" בתיאטרון הקאמרי ו"דני והים הכחול" בתיאטרון באר-שבע.

בטלוויזיה, ביים ניניו את סדרות הדרמה "עבודה ערבית" (פרס הדרמה-פסטיבל חיפה ופסטיבל ירושלים), "מרחק נגיעה" (פרס סידרת הדרמה- פסטיבל חיפה, פרס האקדמיה לבימוי הטוב ביותר, התסריט, התפאורה, המוסיקה, השחקן והסדרה הטובה ביותר), 2 עונות של "לתפוס את השמיים" (פרס סידרת הדרמה -פסטיבל ירושלים ופרס האקדמיה לקולנוע), והדרמות "דורית", "הורים ובנים","הלילה של אתי", "החרצופים" ו"רחוב סומסום".

בקולנוע ביים ניניו את "היו לילות" (פסטיבל חיפה ופרס המבקרים- השחקנית הטובה ביותר, פסטיבל שנגחאי), "המחצבה" ו-"שחקנים" (פסטיבלים: מונטריאול, איסטנבול, מונפלייה). ערך יחד עם יוסי קליין את סדרת התרבות "זום". שימש כמנהל אמנותי של פסטיבל עכו )1998-2000) וכמנהל מחלקת הדרמה של שידורי קשת) 2000-2003(.

במחזה משתתפים: ניר רון, איתי זבולון, יונתן מילר, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, אבי פניני, אריה צ'רנר וארז שפריר.
תפאורה: כנרת קיש,
תלבושות: דליה פן,
מוסיקה: שמוליק נויפלד,
תאורה: רוני כהן,
תחקיר: מיכל ורשאי

(*צילום: יח"צ)