אנחנו כבר יודעים שעולמנו מורכב מזוגות או פרטים...

אנחנו כבר יודעים שעולמנו מורכב מזוגות או פרטים. המונח זוג נשמע תמיד עדיף

מפרט. לא תמיד זה כך. בעיקר לא בעולם העשייה. הנה מודעת "דרושים" עם שני
זוגות בעייתיים התלויים זה בזה, בפינה לשיפוטכם. כל זוג מוזר ממתין לשר (היא
או הוא) אנרגטי ויעיל שיטפל בו וישדרג אותו.
שופטים ובתי סוהר – כולנו יודעים כבר על צוואר הבקבוק שנמשך שנים ארוכות
במערכת המשפט. דיונים משפטיים אורכים זמן רב. שנים. הבדיחה מספרת כי עד
שמגיעים לסיכום המשפט, חלק מהמעורבים בדבר שוכחים על מה מדובר. העדכון
האחרון ששמעתי היה ששופט שלום, לדוגמא, צריך לסיים טיפול ב-5 תיקים ליום
על מנת לצמצם את הפקק הגדול של התיקים שנערם על שולחנו. ואם אנו רוצים
להניח ששופטים מפעילים שיקול דעת וחשיבה הרי ש-5 תיקים ליום הוא יעד בלתי
ניתן ליישום.
כאשר נכנס למשרד המשפטים יוסף לפיד, סברתי כי כעת יבוא הקץ לפקק. הייתי
תמים. האיש נכנס למשרד ויצא ממנו ולא נודע מה עשה בו. אפילו לא ברמז.
נראה לי שעל מנת לפתור את הבעיה ללא אלתורים (בית משפט לתביעות קטנות,
מגשרים ומפשרים, הסכמות ופשרות להפחתת העונש, מעצרי בית וכו') צריך יהיה
להכפיל את מספר השופטים, יחד עם המבנים והמנגנון המשמשים אותם.
וכיוון שלא נראה לי שמישהו ברשות המבצעת יעז לחשוב על פיתרון כה פשוט,
עושה רושם שההתנהלות המתמשכת בניהול תיקים בבתי המשפט - רק תחמיר.
אבל בכל רע יש גם טוב, אזכיר שמכיוון שסיום דיון בבית המשפט מביא לצורך
בהוצאה לפועל, במאסר בבית כלא – הרי שכאן המצב עוד יותר גרוע. בלתי נסבל.
אפשר לומר כי העיכוב בבתי המשפט "תורם" להגבלת הדוחק הבלתי נסבל באכיפה.
לו היו בתי המשפט פועלים כהלכה, הייתה נחשפת ערוותו של הצד השני של הזוג
הבלתי יעיל: מערכת האכיפה.
בתי הסוהר בישראל לא ממלאים את תפקידם. מי שנקלע אליהם מוצא עצמו
בגיהינום בעוצמה גדולה בהרבה מזו שהתכוונו אליה שופטיו. הצפיפות היא בלתי
אנושית. הערוב בין גילים – אינו נסבל. תנאי שהיה של הכלואים נמוך מכל סטנדרט
שנקבע בחוק. והעיקר, השמירה על המטרה הבסיסית של בית הכלא: לתקן את
דרכיו של הנכלא בעת שהותו בכלא כדי לאפשר שיקום היא משאת נפש תיאורטית.
לעיתים, לא ברור מי שולט, מי נותן את הטון. הכלואים או השומרים עליהם. יתרה
מכך, ישנה דעה מבוססת ומוכחת כי אם נכנס עבריין "ירוק" לכלא, הוא יצא משם
עבריין מנוסה, עם קשרים רבים ועם רמה מתוחכמת יותר. זהו בית ספר לעבריינים.
גם כאן ניתן להסיק את המסקנה הפשוטה ביותר: כדי לשפר את המצב הקיים יש
להכפיל את שטח הכליאה בישראל ולשנות לחלוטין את האוכלוסייה שעוסקת
ומשגיחה על הכלואים. גם מבחינת הרכב אנושי וגם מבחינת הכשרה.
גם מסקנה זו נראית כבלתי מעשית עבור הרשות המבצעת הקיימת. עובדה שלא
מדברים על תוכנית חומש לפתרונה. להערכתי, לפיתרון שני הנושאים הצמודים
הללו ישנה השלכה אדירה על מפלס האלימות בארצנו.
הזוג המוזר השני, הנדרש לתיקון נמצא בשטח שונה לחלוטין: הטנק והטיל.
טנק המרכבה והטיל שמולו - מדינת ישראל מאד יומרנית בייצור כלי נשק מתוחכמים. הטיעון הבסיסי שעליו שמעתי, לפני שנים רבות, שישראל חייבת לשמור על עצמאות בפיתוח אמצעי לחימה כיוון שאינה יכולה להרשות לעצמה לקבל כלי נשק מחו"ל בהתניות מדיניות. אני מניח שזו הייתה גרסה נכונה עד לשנות השמונים, ומוגבלת לסוגי נשק מסוימים. אבל אם טיעון זה מוביל אותנו להשקעה בפרויקטים אדירים, מתחילה להיווצר בעיה. כולנו זוכרים את מטוס הלביא שפיתוחו נקטע עקב חוסר מתאם בין דרישות ותקציב. כעת, קורה משהו דומה בפיתוח של טנק המרכבה, סימן 4.
לרקע, נסביר כי בעולם הטכנולוגי ישנם כעת רק שלוש מדינות שמפתחות טנקים:
ארה"ב, גרמניה וישראל. נבחרת מכובדת עבורנו כדי להימצא בה, אולם, לא
מתאימה לנו לחלוטין ברמת היכולת והתקציב.
בחמש השנים האחרונות, נוספה בעיה קריטית שידועה לכולנו: שדה הקרב השתנה.
בצד של האויב הפוטנציאלי ישנם פחות ופחות טנקים. מחליפה אותם טכנולוגיה
חדשה המצוידת בטילים קטנים, מחשבים, ומזל"טים. בשדה הקרב החדש, טנק
נראה לעין גם אם הוא מאחורי גבעה, או מכשול אחר, וגם אם מדובר בשעת לילה.
וכאשר הוא זז או מפעיל מנוע - מבחינים בו וקל ליירט אותו. וכדי ליירט אותו אין
צורך בטנק. אלא ניתן לשגר אליו טיל מונחה חכם ממרחק רב. תקציב עצום הוצא
על טנק המרכבה החדש. ולאחרונה, עוסקים מפתחיו במרץ רב בפיתוח אמצעי חדש
נגד טילים: מעין מעיל מגן נגד טילים. רק שאלה של זמן עד שימצא טיל שיפצח את המעיל.
אבל, עמידה בירי טילים איננו תפקידו העיקרי של הטנק. הטנק אמור לפלס דרך
בטוחה ומהירה ללוחמים בו אל יעד מבוצר, לאתר בו אויב ולהשמידו. ואם היעד
המבוצר השתנה והאויב התרחק למסך המחשב וללוויין או למצלמה המותקנת
במזל"ט אזי יורדת קרנו ותועלתו של הטנק.
מה עושים כעת? איך מודים שאנו מפתחים כלי נשק עתיר כספים שתועלתו תהיה
מעטה? האם אין כאן תחושה כי הגבינה של הטנק זזה ופינתה מקומה לכלי נשק
אחרים? היכן השר האנרגטי והיעיל (היא או הוא) שיבחן את הבעיה ויקבל החלטה שקולה?