"נשיות", ספרה החדש של אירית רושין, החוקרת זה יותר מעשר שנים את המהות הנשית, ממשיך לשבור מוסכמות ודיעות קדומות על מה זה נשיות ומה תפקידה ועוצמתה של האשה.
רושין טוענת ששחרור האשה הפך את האשה לגברית יותר כי במירוץ אחרי
קריירה והגשמה עצמית היא נאלצה לטפח תכונות גבריות כמו כיבוש ואגרסיביות. האשה במערב אמנם הגיעה לשוויון זכויות אבל במחיר של נשיות חנוקה ומדוכאת.
ב"נשיות" בודקת רושין את המהות הנשית על גווניה וצפונותיה. הספר מכיל אוסף מאמרים שקובצו לחמש קבוצות: תחיית הנשיות, המיניות הנשית, חשיבה נשית, הנפש הנשית, הגוף הנשי - דרכם היא מבהירה את הסיבות למצבה הנחות של האישה וכתוצאה מכך למצב הכאוטי-רגשי של החברה כולה.
רושין סבורה שהסיבה לאלימות בעולם מקורה בהתכחשות לנשיות. חוסר ביטויו של המרכיב הנשי בעולם יוצר חברה ה"עומדת על רגל אחת" ומתפקדת מתוך חוסר איזון משווע.
כתוצאה מהדחקת הנשיות גם גברים וגם
נשים לא ממומשים. הנשיות היא מרכיב בסיסי הקיים אצל שני המינים, ובהיעדרה, שני בני המין האנושי מסורסים ולא מכירים את עצמם האמיתי.
הספר לא מאשים את הגברים אלא רואה גם אותם כקורבנות. הגברים אמנם "תפשו" עמדה נוחה יותר מזו של הנשים וניצלו זאת היטב, אבל הם לא אלה שיצרו את חוסר האיזון. רושין מדגישה שהדתות חיזקו את עמדתו העליונה של הגבר ותרמו להעצמת העיוות. הדתות גם חסמו את האדם מלחפש מוצא מהסבל שנגרם לו, בגלל שהנשיות לא בא לידי ביטוי.
הספר מזמין את הקורא להתבונן בנשיות מזוית שונה. לא לפחד ממנה ולבוז לה – למרות, שהיא מכילה אלמנטים שאותם חונכנו לשנוא. הספר מתאר את העולם הנפשי המורכב של האישה, ומראה כיצד מערכת יחסים קשה בין בת לאימה, יוצרת את הבסיס למבנה מעוות בחברה.
הספר משתמש באגדות ילדים, ספורי התנ"ך, המיתולוגיה היוונית, ונסיונותיה של רושין כמטפלת. מומלץ.