מוסקו אלקלעי – האדם והשחקן – נפטר בגיל 77 (1931 – 2008)

לפני מס' שבועות אושפז מוסקו בבית החולים, 'איכילוב', עקב כשל נשימתי ועבר ניתוח שממנו לא החלים. ביום שלישי נפטר ואתמול – טרם ההלוויה בקרית שאול - הוצב ארונו על בימת תיאטרון הקאמרי והתקיים טקס אשכבה רב משתתפים וחברים אשר הספידו אותו ואמרו עליו את מיטב מעלותיו.


ציפי פינס שיבחה אותו כשחקן עם אינטגריטי מקצועי שעמד על הבמה ושיחק עד לרגעיו האחרונים כבר שבקושי יכול היה לזוז, ליה קניג שיבחה אותו כחבר וכקולגה רבת שנים, מיקי קם זוכרת לו את גינוניו האירופאים והג'נטלמניות שלו, רבים מכירים אותו כאיש עם הסיגר בפה, הנחמדות, ההומור, האדיבות וגם הדמויות הגרוטסקיות ומלאות החיים אותן הוא גילם בחדווה מקצועית רבה.

מוסקו אלקלעי נולד ב – 10.09.31 בבוקרשט - רומניה.

הוא נמצא על בימת התיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה משנת 1948.
בשנת 1953 למד משחק בפקולטה לתיאטרון שבאוניברסיטת בוקרשט וסיים תואר שני. בין השנים 1948-1961 שיחק בתיאטרון הלאומי של בוקרשט, תיאטרון "גיולשטי" בוקרשט ובתיאטרון של יאש בשפה היידיש.

עם עלייתו לארץ בשנת 1962 שיחק מספר שנים בתיאטרון הקאמרי, בתיאטרון זווית ובתיאטרון אורנה פורת.
בשנת 1975 הצטרף לצוות השחקנים הקבוע של התיאטרון הלאומי "הבימה" בו שיחק עד פרישתו לגמלאות בשנת 1996.

במשך21 שנותיו בתיאטרון הלאומי הבימה, מילא שורה ארוכה של תפקידים. מוסקו הצטיין בגילום תפקידי אופי. תפקידו הראשון היה בהצגה "אמא קוראז'" לצידה של ליה קניג. בין יתר ההצגות בהן השתתף: "הנפש הטובה מסצ'ואן", "הלוויה חורפית" ו"מלאכת החיים" של חנוך לוין - שם החליף את ניסים עזיקרי שנפטר בעיצומה של הרצת ההצגה, "הלילה ה-12", "פילומנה", "אופרה בגרוש", "נמר חברבורות" של יעקב שבתאי לצידו של יוסי בנאי ז"ל, מחזות הזמר : "סאלח שבתי" ו"קברט", "חתונת הדמים", "הקוסם מברוקלין" ו"רוחות" לצידה של גילה אלמגור.
תפקידו האחרון ב'הבימה' היה בהצגה, "סיראנו", לצידו של ששון גבאי, שהועלתה ב-1996.

לאחר פרישתו שיחק בתיאטראות שונים. בין השאר בתיאטרון הקאמרי ובתיאטרון בית לסין - שם שיחק עד לפני מספר שבועות בהצגה "דולפינים".

במקביל לתפקידיו בתיאטרון שיחק בסרטי קולנוע רבים, בכללם הפקות בינלאומיות כמו : "מחץ הדלתא", "לפגוש את ונוס" ו"מפיסטו" של אישטבאן סאבו ו"מסעות" של עמנואל פינקל ובסדרות טלוויזיה, כמו : "תיק סגור" ו"המכון". בין הסרטים וההפקות המצולמות בהן השתתף, ניתן למנות גם את : "אין שמות על דלתות", "החברים של יאנה" (על תפקידו שם זכה בפרס של האקדמיה), "המומיה חיה", "חגיגה לעיניים", "חגיגה בסנוקר", "תעלת בלאומיך", "השועל בלול התרנגולות", "ארבינקה", "בר 51", "עדות מאונס", "סוס עץ", "צוואת משורר יהודי נרצח", "קו 300", "יומנה של אנה פרנק", "מלאכת החיים", "מלך הקבצנים", "אסקימוסים בגליל", "מלך ליום אחד", "שוד הטלפונים", "הגונב מגנב פטור", "לופו בניו יורק", "כביש ללא מוצא", "נדיה", ולאחרונה בטלנובלה המצליחה והמוכרת, "האלופה".

פעילותו הציבורית הייתה גם כן ענפה :
בין השנים 1986-1992 תיפקד כחבר המועצה הארצית לתרבות שליד משרד החינוך והתרבות.
בין השנים 1987-1993 היה ליו"ר אמ"י – איגוד אמני ישראל וחבר האקסקוטרבה העולמית של FIA – הפדרציה הבינלאומית של האמנים.
בשנת 1989 היה לאחד מחמשת מייסדי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה וחבר קבוע בהנהלת האקדמיה.
הוא היה חבר דירקטוריון האקדמיה "בצלאל",ייסד את פורום היוצרים בקולנוע ובטלוויזיה ואת פורום היוצרים בתיאטרון.
1992 התמנה כחבר המועצה הציבורית של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ובחודש ספטמבר 2002 מונה ליו"ר זמני של הרשות השנייה.
בשנים האחרונות סייע רבות לקידומו של הפרינג` וכיכב בכמה מהצגות של תיאטרון קרוב.
בשנת 2001 ייסד את העמותה לקידום תרבות ישראל ברומניה ועשה רבות למען חידוש הקשר בין התיאטרון הישראלי לתיאטרון הרומני הידוע כאיכותי וממנו הגיע בעצמו. זאת לאחר שניהל במשך חייו יחסים של אהבה-שנאה עם המדינה שזרקה אותו מבית הספר בילדותו בשל היותו יהודי, שלחה את אביו לעבודות פרך, פיטרה אותו מהתיאטרון הלאומי אך גם שבה להעניק לו תואר אביר התרבות הרומנית לאחר נפילת הרודן.

בשנת 1996 זכה בפרס קלצ'קין לשחקן מצטיין.
בספטמבר 2003 קיבל מוסקו אלקלעי את פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע על מפעל חיים.

מוסקו היה נשוי לסוכנת השחקנים הוותיקה, רודיקה אלקלעי, והם חגגו השנה 50 שנות נישואים. הזוג הכיר עוד ברומניה והיה בלתי נפרד מאז. במותו השאיר אחריו גם שני בנים – רון ושי.

יהי זכרו ברוך !


(*** תמונתו של מוסקו אלקלעי ז"ל לקוחה מהקומונה שלו בתפוז)