אלימות בין בני זוג היא בדרך כלל מחושבת ואינה נובעת מאיבוד שליטה

מהמחקר שנערך באוניבריסטת חיפה, עולה כי האלימות האינטימית על סוגיה השונים משמשת כלי נוסף לפתרון עימותים בין בני הזוג וכי לרוב היא תוצאה של תהליך קבלת החלטות.




אלימות בין בני זוג היא לרוב תוצאה של תהליך קבלת החלטות מחושב והצד הנוקט באלימות יעשה זאת כל עוד המחיר לא יהיה גבוה מדי עבורו. כך עולה ממחקר חדש של ד"ר אלה פרקיס שנערך באוניברסיטת חיפה. "הצד האלים אולי תופס את התנהגותו כ'איבוד שליטה', אבל באופן לא מפתיע הוא לא 'יאבד שליטה' בצורה כזו מול ה'בוס' או מול החברים", ציינה החוקרת.
במחקר,שנערך בהנחיית פרופ' צבי איזיקוביץ וד"ר זאב וינשטוק מביה"ס לעבודה סוציאלית, ביקשה ד"ר פרקיס לבחון את האלימות האינטימית בתוך המערכת הזוגית מכיוון שלדבריה, במרבית המקרים, בן או בת הזוג האלימים הם אנשים שומרי חוק המנהלים חיים נורמטיביים מחוץ לתא המשפחתי. לדבריה, ברוב המקרים בני הזוג ממשיכים לחיות יחד ולנהל תא משפחתי משותף ולכן חשוב להבין את הדינמיקה הזוגית כדי שניתן יהיה לטפל בה.

בחלק הראשון של המחקר חילקה החוקרת את האלימות לארבע רמות חומרה: אלימות מילולית; איום באלימות פיזית; אלימות פיזית מתונה ואלימות פיזית חמורה. "בין ארבע הרמות קיים רצף הסלמתי – מי שנוהג באלימות מילולית, לאורך זמן יתכן שיעבור לאיומים באלימות פיזית, ומאיומים באלימות פיזית, הדרך קצרה עד למימושם", ציינה החוקרת והדגישה כי אין להקיש מממצאי המחקר לאירועי רצח של בן או בת זוג, מכיוון שהדינמיקה הזוגית במקרים אלו היא שונה ואינה נמצאת על רצף הסלמתי זה.

כאמור, מצאה ד"ר פרקיס כי שימוש בכל אחד מסוגי האלימות הוא מחושב, באופן שהאלימות מהווה כלי לפתרון עימותים בין בני הזוג. "אף אחד מבני הזוג לא יושב ומתכנן מתי הוא יקלל או יכה את השני, אבל יש בין בני הזוג מעין 'הסכם לא כתוב' בנוגע לגבולות האלימות, עד לאיזו נקודה 'מותר' להסלים את ההתנהגות האלימה ואיפה עובר הקו האדום שחציה שלו עלולה להיות מסוכנת", אמרה והוסיפה כי גם כאשר מדובר באלימות קשה וחד צדדית, שננקטת בדרך כלל על ידי גברים, הצד האלים מבין שעל סטירה, לדוגמא, הוא אולי לא ישלם מחיר כבד מידי אבל על אלימות קשה יותר שאינה "שגורה" בדינמיקה ביניהם יתכן וישלם מחיר גבוה ולכן ימנע מכך. "מחיר גבוה יכול להיות עזיבה של האישה, או לחלופין שהיא תדווח על כך למשטרה או למקום העבודה. מבחינה זו, ניתן לומר שההתנהגות האלימה אינה תוצאה של איבוד שליטה וכי לשני הצדדים ברור, גם אם לא סיכמו על כך מעולם, מהו הקו האדום", ציינה.

לדברי ד"ר פרקיס, חשוב להדגיש כי אלימות הינה דרך לא נורמטיבית, לא חוקית וכמובן לא מוסרית לפתרון בעיות ולכן ברור שהאשמה תחול תמיד אך ורק על הצד הנוקט בה, אולם ברגע שמבינים כי מדובר בכלי לפתרון עימותים בין בני הזוג, שכאמור, מעוניינים ברוב המקרים להישאר יחדיו, המסקנה היא כי הדרך לסייע להם להתגבר על האלימות היא להעניק להם כלים טובים יותר להתמודדות עם מוקדי הלחץ והעימותים בחייהם הזוגיים.

"בטיפול זוגי בקרב בני זוג המביעים רצון להמשיך ביחד, מטרת הטיפול צריכה להיות זיהוי מניעים לא לגיטימיים, כמו טקטיקות לא נורמטיביות לפתרון עימותים בקרב שני הצדדים, והכרה של בני הזוג ביכולתם להמיר דפוסים הרסניים בדפוסים יעילים שיאפשרו להם לנהל טוב יותר את חייהם" סיכמה החוקרת.