שביעות הרצון של התושב מהשירותים המקומיים

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מביא נתון טעון שיפור: שביעות הרצון של התושב מהשירותים המקומיים ורמת האמון בנבחרי הציבור בשלטון המקומי נמוכים.




*הבשורות הרעות: רק 26% מרוצים מראש הרשות ו-35% מביעים בו אמון; הבשורות הרעות יותר: ברוב הקטגוריות האחרות המספרים נמוכים עוד יותר*

26% מהציבור הבוגר במדינת ישראל מרוצים מראש הרשות שלהם ו-35% מביעים בו אמון, כך עולה ממחקר חדש שנערך במרכז לניהול ומדיניות ציבורית בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. "הממצאים מראים על ביצועים בינוניים עד נמוכים של השירותים הניתנים על ידי השלטון המקומי בישראל", אמר ד"ר איתי בארי שערך את המחקר.
במחקר, שהתקיים בין החודשים מרץ ויוני בשנת 2009, נבדקו 468 תושבים מ-101 רשויות מקומיות המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל. המחקר בדק אחוזי תמיכה והעניק ציון ממוצע למדדי ביצוע על רצף של 1-5 (5- הרמה הגבוהה ביותר; 1 – הרמה הנמוכה ביותר).

כאמור, באופן כללי, שביעות הרצון ממרבית השירותים היא נמוכה עד בינונית ורמת האמון בנבחרים ובעובדי השלטון המקומי נמוכה עד בינונית. שביעות הרצון הכללית מכלל 24 השירותים שנבחנו עומדת על ציון ממוצע נמוך יחסי של 2.85 ומדד הביצועים המשולב, הכולל בין השאר את שביעות הרצון, רמת האמון, איכות כ"א ההנהגה והניהול, מידת החדשנות, והאתיקה, עומד על ציון נמוך של 2.56, מה שמעיד על רמת ביצועים ירודה.
שבעי רצון מפינוי הזבל והפרחים.

כאמור, 26% מרוצים מביצועי ראש הרשות, 25% לא מרוצים והרוב – 49% ניטראליים לגבי תפקודו. הציון הממוצע לגבי תפקודו של ראש העיר הוא 2.98 – ציון בינוני ומטה. 42.6% מרוצים מפעולות החינוך והתרבות לעומת כ-36% שאינם מרוצים, כשהציון הממוצע הוא 3.05 – ציון בינוני. גם משירותי הרווחה מרוצים רק כשליש מהתושבים, כשליש אחר אינו מרוצה, עם ציון ממוצע בינוני של 3.01. שני התחומים היחידים שבהם יותר ממחצית האוכלוסייה מרוצה הם תברואה ואיכות סביבה (50.55 מרוצים) וחזות העיר (57% מרוצים).

יותר לא מביעים אמון בראש העיר מאשר מביעים אמון
האמון בנבחרי הציבור ובבעלי תפקידים ממונים עומד על הציון הנמוך יחסית של 2.66 ו-2.72 בהתאמה. ראש העיר נהנה מאמונם של 35% מהציבור ומאי אמונם של 36%, כשהציון הממוצע הוא 2.95. למרות שמדובר בציון בינוני ומטה, זהו הציון השני בטיבו, כשמלבד רמת האמון בווטרינר העירוני, 16 בעלי התפקידים האחרים שנבדקו כמו סגניו של ראש העיר (ציון ממוצע של 2.62), חברי המועצה (ציון ממוצע של 2.57), מנכ"ל העירייה (2.69), מנהלי מחלקות ועוד נהנו מרמת אמון נמוכה יותר. בחברי המועצה, לדוגמא, רק 12% מהציבור מביעים אמון.

מי רוצה לעבוד בעירייה?
בחלק השלישי של המחקר בחן החוקר את עמדות הציבור כלפי השלטון המקומי ואיכות הניהול בו. מהממצאים עולה כי תדמית השלטון בעיני התושבים נמוכה (ציון של 2.43) והם סבורים שהמנהלים אינם בעלי חזון וראיה לטווח ארוך (ציון של 2.38). לא פלא, אם כך, שהציון לשאלה "האם תהייה מעוניין לעבוד בשלטון המקומי" היה נמוך גם הוא – 2.55. עוד עולה מהממצאים כי הציבור חושב שהשלטון המקומי אינו פתוח לביקורת או מכוון לשיפור השירות לתושב. מידת ההסכמה עם המשפט "השלטון המקומי פתוח לביקורת מהציבור" היא 2.51 ומידת ההסכמה עם המשפט "השלטון המקומי מחנך את עובדיו לקבל ביקורת ולהיעזר בה לשיפור השרות לתושב" היא 2.41. הציבור חושב שהשלטון המקומי אינו מגיב מהר לדרישותיו (ציון ממוצע של 2.23), הפתרונות שלו לצרכי הציבור אינם יעילים (ציון ממוצע של 2.32), פניות האזרחים אינן נענות באופן הולם ותוך זמן סביר (2.38) ובאופן כללי, הרוב הגדול של עובדי השלטון המקומי פועלים ביושר ובהגינות ברמה בינונית ומטה (ציון ממוצע של 2.66).

אז מי אשם ומה הפיתרון המועדף?
בחלק האחרון ביקש החוקר לבדוק מי לדעת הציבור אחראי למשבר ברשויות המקומיות – השלטון המקומי או הממשלה. הסיבה העיקרית למשבר, על פי הממצאים, היא השחיתות של נבחרי הציבור ברשויות המקומיות (ציון ממוצע של 3.79) והסיבה השנייה היא מאבקים פוליטיים בין פוליטיקאים ומפלגות במועצה (ציון ממוצע של 3.7). ראוי לציין כי סיבות הנקשרות ברשות המקומית (מנהיגות, עובדים, מאבקים פוליטיים, שחיתות וגביית ארנונה) נתפסות כיותר משמעותיות מסיבות חיצוניות, קרי, תקציבים ממשלתיים, תמיכה ואמון ממשלתיים ומאבקים עם משרדים ממשלתיים. גם מצבם הסוציו-אקונומי של משלמי הארנונה לא נתפס כמשמעותי יותר מסיבות הנעוצות בפנים הרשות המקומית. לא מפתיע, אם כך, שכשאשר נשאלו הנחקרים לגבי ההתמודדות השלטון המרכזי עם המשבר, תמכו הנחקרים בפיקוח והתערבות מצד הממשלה וציינו כי בעת משבר, ועדה קרואה היא החלטה ראויה ומועדפת (ציון ממוצע של 3.52) על פני איחוד רשויות מקומיות (2.82, בממוצע).